מיחזי כרעבתנותא אתם חוששים, ועל רעבתנותא עצמו אינכם חוששים...
לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו (כב, יא).
פעם אחת הגיע בנש"ק לסעוד עם הרה"ק משינאווא בעש"ק, והיות שהזמן נתאחר מאוד אז הלך וסעד בביתו מקודם, והגיע לשולחנו של הרה"ק לחזות בעבודתו ולסעוד עמו. ובתוך אחד השיחים אשר נדברו יראי ה' שאל את הרה"ק משינאווא שתמוה לו על אותם הנוהגים שלא לחתוך הלחם בעש"ק, רק קורעים אותה בידם הלא נראה כרעבתנותא.
השיב לו הרה"ק בשנינותו, שמעתי כי במדינת אשכנז היתה סעודה גדולה אשר כל גדולי המדינה נקראו אליה גם הגה"ק רבי נתן אדלער זצ"ל, ואם כי היה צעיר לימים הכינו למענו כסא בשורה הראשונה לפי כבודו, כבואו לשם כבר ישבו כמעט כל הקרואים במקומם ועמדו לפניו, ובהגיעו למקומו ראה כסאו עשוי מצמר ומשי וחשש לשעטנז, וציווה להביא לו כסא עץ, גדול אחד שישב לצדו לא יכול להתאפק, ואמר הלא מיחזי כיוהרא, והשיבו מרנ"א ז"ל אינני מבין מדוע העולם חוששין תמיד למיחזי כיוהרא, ועל יוהרא וגיאות גופא אינם חוששים.
סיים הרה"ק משינאווא - גם מעלת כבודו על מיחזי כרעבתנותא אתם חוששים, ועל רעבתנותא עצמו אינכם חוששים... (כי אחר שכבר אכל בסעודתו, אכל כאן עוד פעם כל הסעודה)...
