מה ענה הרה"ק מפלאנטש לאחד שהוכיח אותו על שהתפלל לאחר זמן תפילה
וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד (מו, כט). וברש"י יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.
לכאו' יפלא, שאם היה אז זמן קריאת שמע היה לו ליוסף ג"כ לקרות, ואם לא א"כ מדוע קרא יעקב? -
בספר מנחת יצחק (להגה"צ גאב"ד ירושלים זצ"ל) מביא בזה דבר נפלא מחותנו בזיוו"ר הגה"צ רבי פנחס צימעטבוים זצ"ל ראב"ד גרויסווארדיין, שפירש ע"פ מעשה שהיה, שהרה"ק רבי אברהם חיים מפלאנטש זצ"ל (בן הרה"ק רבי משה מראזוואדוב זי"ע הרה"ק מפלנאטש היה חותנו של הרה"ק מסאטמאר - זי"ע), שהה בימי חליו במרחץ נויהיים, ומחמת חולשת בריאותו התפלל בשעה מאוחרת.
והיה שם במרחץ איש אחד, שהוא היה שומר תורה ומצוות אבל בניו כבר הלכו בדרך אשר בחרו להם, והאיש ההוא כאשר ראה את הרה"ק מתפלל מאוחר, הוכיח אותו על שאינו נזהר בקריאת שמע בזמנה (ולא ידע האיש שהוא קורא בזמנו קודם התפילה).
אמר לו הרה"ק מפלאנטש, הלא גם אתה אינך קורא קרי"ש, נענה הלה: הלא אני מתפלל בכל יום בבוקר השכם. השיבו הגה"צ מפלאנטש יסוד גדול: בקרי"ש ישנם שני ענינים, האחד, זמן קריאת שמע, והשני לקיים מה שכתוב בקרי"ש. והנה עלי יש טענה רק על 'זמן קריאת שמע', אבל מה שכתוב בקרי"ש אני מקיים, אבל כאשר הנני רואה את בניך, הרי לא קיימת מה שכתוב בקרי"ש "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם", ע"כ.
ועד"ז ביאר הגה"צ רבי פנחס מה שקרא יעקב אבינו קריאת שמע, דהנה גם יעקב היה מצטער כל הזמן, מי יודע אם קיים את ה'ושננתם לבנך' ביוסף, באופן שגם כאשר עזב אותו ונפל ביד זדים, יוכל לעמוד בנסיונות גדולים שיעברו עליו, ובזה אע"פ שקרא קרי"ש בכל יום בזמנו, אבל מי יודע אם קיים מה שכתוב בקרי"ש כדבעי למהווי, אבל כאשר ראה את יוסף עומד בצדקו נחה דעתו, ולכן קרא קריאת שמע אז ביתר עוז, בשמחה על שקיים מה שכתוב שם 'ושננתם לבניך' ויכול לקרוא קריאת שמע כהוגן.
