מדוע – "העני חייב"?
כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (לה, ב).
איתא במשנה (שבת ב.) יציאות השבת [הוצאות מרשות לרשות האמורות לענין שבת] וכו', כיצד, העני עומד בחוץ (ברה"ר) ובעל הבית בפנים (ברה"י), פשט העני את ידו (-וחפץ בתוכו) וכו' "העני חייב" ובעה"ב פטור יעו"ש.
הגה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל מביא: ששאל בדחן אחד בדרך בדיחותא – להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זצ"ל – בערב שבת לפנות ערב בכדי לפקח את דעתו, הנה העני כמה וכמה יסורין באין לו עד שמספיק ומכין צרכי שבת, והבעל הבית אין לו שום צער להכנה דרבה הלזו, וכשמגיע שבת ומתחיל העני לומר פרקי מסכת שבת (-תקוני שבת) תיכף מתחיל "העני חייב", למה יהא חייב?
אומר הגה"ק מדינוב – הנה הבדחן הלז שאל בדרך בדיחותא לפקח דעת הרה"ק, אבל הרה"ק מזלאטשוב היה משוטט במחשבתו בקושיא הנ"ל, דבאמת קשה למה תתחיל המשנה 'בבא' דהתחייבות העני ובפרט שהוא הכנסה תולדה?
והשיב לו הרב שישיב לו תשובה בשבת, ואמר לו הרב בסעודת הערב, שהקשו קושיא זו במתיבתא דרקיע, והשיבו שבשביל זה מגיע התחייבות לעני, בשביל שפשט העני את ידו ועשה השתדלות.
ומסיים הגה"ק מדינוב בזה"ל: "הבן הענין, והבן שיחת חולין של תלמידי חכמים ועד היכן הדברים מגיעים עכ"ל.
