מדוע ציווה הרה"ק מבאבוב להדליק כל הנרות בביהמ"ד בימי החנוכה
וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ (נוסח 'על הניסים').
סיפר הרה"ח ר' שלמה ניכטבורגער ע"ה, שפעם אחת בשנים שהיה מקום מגורי כ"ק אדמו"ר רבי בן ציון זצ"ל בעל ה"קדושת ציון" בעיר טשעבין, נכנס כ"ק אדמו"ר זצ"ל לבית המדרש לתפילת שחרית באחד מימי החנוכה, והיו רק עשישיות ספורות מודלקין, והשאר לא הודלקו – כדי לחסוך על ההוצאות.
כ"ק מרן זצ"ל ציוה שידליקו את כל העשישיות הנמצאות בבית המדרש, ואמר: "הנה אומרים בנוסח על הניסים: והדליקו נרות 'בחצרות קדשך', ומקשים העולם דהרי הדלקת המנורה לא היתה 'בחצר' בית המקדש, אלא 'בהיכל'. והנה אי אפשר לומר שהעמידו מנורה מיוחדת של חנוכה בחצר בית המקדש להדליק שם נרות זכר לנס, שהרי רק "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב), וכאן איירינן בשעה שנעשה שנס, וכמו שאומרים "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך" וכו', ובאותה שעה בודאי לא היה להם עדיין מנורה מיוחדת שהדליקו בה זכר לנס.
"אלא יש לומר דאין המדובר מענין המנורה שהיתה מצויה בהיכל הבית, אלא שמרוב שמחת הנס שמסר הקב"ה גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו', העמידו מנורת גדולות בחצר בית המקדש, והדליקו שם נרות מרוב שמחה. ועל דרך שסיפרו לנו חז"ל במסכת (סוכה נא, ב) לענין שמחת בית השואבה, שמנורות של זהב היו שם, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה, וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות.
על דרך זה יש לומר שהיה כן בימי החנוכה, שמרוב שמחה הדליקו נרות בחצר הקודש, ועל דרך הכתוב "ליהודים היתה אורה ושמחה"...
וסיים כ"ק מרן זצ"ל: "על כן תדליקו כל העשישיות שבבית המדרש, כדי שיתרבה שמחת הנס ככל היותר...".
