מדוע לא נפתחה דלת האוהל
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (לה, ג).
תקנה מיוחדת תיקן הגה"ק רבי אברהם מטשעכנוב זי"ע בעירו, שבערב שב"ק בשעה שתים בצהרים היה על כל הסוחרים לנעול את חנויותיהם, ומאז נאסרה עשיית מלאכה, ולא ראו קרון ועגלה בכל רחבי העיר. תקנה זו תיקן עקב פרצות בשמירת השבת שהיו טרם לכן, ואכן נשמרה תקנה זו בחזקה.
אירע פעם שהגיע רב חשוב אחד לטשעכנוב והוא לא ידע מתקנה זו, ונסע ברחובות עיר אחרי השעה הקבועה, נאלץ לעלות על הבימה ולהתנצל בפני קהל ועדה על שגגתו.
בעקבות תקנה זו אירע דבר פלא שנים רבות לאחר פטירת הגאון מטשעכנוב, כאשר שמש בית העלמין שדרכו היתה להדליק ולהטיב בכל יום את הנרות על ציונו של הגאון מטשעכנוב, הגיע בערש"ק כדרכו אל האוהל, אך דלת האוהל לא נפתחה, וכל פעולותיו לפתוח את הדלת לא הועילו. השמש שחשש שמא ידי הנערים הערלים בדבר לפגוע במקום הקדוש, רץ בבהילות אל רב העיר לספר לו שדלת האוהל סגורה, אך בגלל קוצר הזמן דחהו הרב למוצש"ק.
מיד במוצש"ק הלך עמו הרב אל האוהל, והנה הדלת נפתחת ללא שום קושי. שאל הרב את השמש "באיזה שעה ניסית לפתוח את הדלת", כשהשיב השמש שהיה זה לפנות ערב, נזכר הרב בתקנת הגאון שלפיה כבר היה שבת באותו זמן, ולכן לא נפתחה הדלת, ואף שברחבי העיר כבר נתבטלה התקנה באותה תקופה שהיתה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך באוהל הגאון לא בטלה התקנה, ואצלו כבר היה שבת.
