מדוע לא 'בדקו' אחר הראשון?
דָּן יָדִין עַמּוֹ (מט, טז).
בגמרא (פסחים ד.) מסופר: "ההוא דאמר דונו דייני" – בכל דבר הזמין את השני לבית דין, אמרו, שמע מינה משבט דן הוא, שכתוב בהם "דן ידין עמו". והיה אחד שאמר שרוצה לגור בשפת הים, 'בדקו אחריו' ומצאו שהוא משבט זבולון, דכתיב בהו 'לחוף ימים ישכון'.
ודייק מרן הרה"ק ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל בלשון הגמרא, דבמעשה הראשון לא כתוב 'בדקו אחריו', ונראה שידעו זאת ללא בדיקה, ומדוע במעשה השני הוצרכו לבדוק?!
ותירץ תירוץ נפלא, כי יש עוד שבט שקיבל נחלתו על שפת הים, והוא שבט אשר, כפי שנאמר בנביא שופטים (ה, יז) "אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן". וכן בחלוקת הארץ בנביא יהושע (פרק יט) מבואר ששבט אשר קיבל נחלתו על שפת הים. על כן היו צריכים לבדוק אחריו, כדי לידע אם הוא מזבולון או מאשר, והדברים נפלאים.
ויש שתירצו בדרך צחות, כיון שאותו אדם הלך על כל דבר לבית דין, פחדו לבדוק אחריו, שמא יתבע אף אותם לבית דין על שבודקין אחריו...
