מדוע כשחל יו"ט בערב שבת אין צריך ליקח ג' חלות ללחם משנה
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד (טז, כב).שנינו בגמרא (ברכות לט, ב) א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, מאי טעמא לֶחֶם מִשְׁנֶה כתיב (בשלח טז, כב). בתוס' פסחים (קטז, א) כתבו, דגם ביום טוב איכא מצוה דלחם משנה שלא ירד המן ביום טוב.ובשו"ת בנין שלמה (סי' י"ט) הביא להקשות בשם הג"ר יחזקאל לנדא ראב"ד דוילנא ואחיו הגאון ז"ל שתמהו מאוד, דלא אשתמיט בפוסקים ושו"ע לומר דאם חל יום טוב בערב שבת או במוצאי שבת יצטרך ליקח שלשה לחמים ללחם משנה בשבת וביום טוב, שהרי בערב יום טוב ירד מן שלשה עומרים, ולא מצאו יישוב לזה, והאריך ליישב.
ולענ"ד נראה בפשיטות דלא קשיא מידי, דהלחם משנה שלוקחים בשבת אינו לזכר העומרים שירדו ביום ששי, דבאמת אין בזה נס יותר ממה שירד המן בכל יום, ומה נפקא מינה אם ירד עומר אחד או שנים, ועיקר מצוות לחם משנה הוא כדי להראות מעלת השבת וכבודה אשר בשבילה ירד המן כפלים בערב שבת, ומהאי טעמא אין לוקחים לחם משנה ביום ששי אלא בשבת, דהזכר הוא לכבוד שבת ולא לכבוד המן. וכמו כן לוקחים לחם משנה ביום טוב להראות שמשום כבוד יום טוב ירדו שני עומרים. ואם כן ביום טוב שחל בערב שבת או במוצאי שבת לא יתכן ליקח שלשה לחמים, דהרי לכבוד יום טוב גרידא לא ירדו רק שני לחמים, ומה ענין שלשה לחמים ביום טוב, והזכר על העומר השלישי יעשו בשבת על ידי שיקחו לחם משנה בשבת. ובשבת לוקחים שני לחמים לזכר הלחם משנה שירד לכבוד שבת, וביום טוב לוקחים גם כן לחם משנה לזכר הלחם המשנה שירד לכבוד יום טוב. וזה פשוט.
