מדוע התפלל הרב ביחידות בחדרו?!

וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה (לב, ט). וברש"י מחנה משמש בלשון זכר, ובלשון נקיבה.

אמרתי להזכיר שפעם אחת הזמין ה' את דרכי, דרך עיר אחת באמריקה והייתי צריך לשבות שם בש"ק פרשת וישלח, ובערב שבת הבטחתי להרב דשם, שאבוא להתפלל בבית הכנסת שלו בש"ק. אכן נודע לי שמתפללים שם אנשים ונשים בלי הבדל מחיצה, שאסור ליכנס למקום תפלה כזה. ובכן נשארתי באכסניא שלי כל היום והתפללתי ביחידות, וכאשר נפגשתי עם הרב אחר השבת, הוכיחני על פני על שהתפללתי ביחידות, והזכירני דברי חז"ל דתפילה בציבור עדיפא.

והשבתי לו תיכף, דהנה רש"י ז"ל בפרשת השבוע, מפרש שישנם כמה מלות בלשון הקודש שמשמשים הן בלשון זכר והן בלשון נקבה, כמו מחנה וכדומה. וחפשתי בדברי רש"י שם, וטרחתי למצוא שם גם מלת ציבור, ויגעתי ולא מצאתי אלא ודאי שציבור אינו משמש בשניהם בלשון זכר ובלשון נקבה גם יחד, אלא בלשון זכר בלבד. אמנם במקום שהציבור מתפלל בערבוביא זכרים עם נקבות ביחד אין זה ציבור, לכל היותר הוא מחנה שמשמש בשניהם וכמו שפירש רשי ז"ל. ובמחנה כתיב (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מהמחנה". ועל כן לא ישת עלי חטאת שלא התפללתי בציבור, מאחר שאין שם 'ציבור' רק 'מחנה' גרידא.

אמרי אברהם - בפרשתנו (להג"ר אברהם מאיר איזראל ז"ל אבד"ק הוניאד ואח"כ אב"ד וינה)