מדוע ביקש רבי ברוך בער 'פעמיים' מחילה מהפועל שהועסק בביתו
וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (כו, יט)
הגה"צ רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל נכנס פעם אחת לביתו, ומצא שם פועל שעסק בתיקון חפץ מסוים, פנה אליו הרב וברכו בברכת בוקר טוב בשפה הפולנית, הלה חייך, וענה במשפט ארוך בשפה זו, הגרב"ב שלא הבין את השפה, ביקש מאשתו שתשאל את הפועל מה אמר, הפועל המשיך לחייך וענה באידיש עסיסית: "עניתי לכבודו בפולנית, לפי שלא היה צריך לברכני בפולנית, כי אני יהודי ושפת אידיש אינה זרה לי".
לשמע הדברים חוורו פני הרב, והוא מיהר לבקש את סליחת הפועל על שחשב עליו שהוא נכרי, השיב הפועל: "הרב צודק אני באמת נראה כגוי... אך לא נפגעתי, ואין זה משנה כלל לגבי".
הדברים הסעירו את רוחו של הגרב"ב, והוא עמד והסביר לפועל מה רב ועצום ההבדל בין ישראל לעמים בכללותם, ובין כל יהודי לבין גוי בפרט, הן מצד שורש נשמותיהם, והן מצד עדינות מידותיהם, וכן מכוח זכות האבות ומורשת הדורות, כל זה בנוסף להיותם העם הנבחר המעותדים לשפע של אושר בגאולה הקרובה. בסיום, שב וביקש את סליחתו.
"והרי כבר ביקשתם, וסלחתי!", העיר הפועל בתמיהה.
"אינך מביך" אמר לו הרב בהתרגשות, "הבה אסביר לך: נתאר לעצמנו שאשה נפטרה והותירה אחריה בת צעירה, הבת ירשה את בגדי האם ואת תכשיטיה, על הבגדים ויתרה, כי לא תאמו למידותיה ולטעמה, אבל את התכשיטים קיבלה בשמחה, אף על פי שהיה נדמה לה שמדובר בחרוזים דמויי פנינים, בכל זאת חשקה בהם. יום אחד ביקשה חברתה לשאול ממנה את השרשרת, והיא נענתה ברצון, למחרת הגיעה החברה נבוכה, ובפיה התנצלות "השרשרת אבדה", כאן עצר הרב את שטף דיבורו, ושאל: כיצד היית אתה מגיב במקומה?"
השיב הפועל מיד: "חיקויי פנינים"? וגם "משומשים"? הייתי אומר לה: אל תתרגשי, אין זה שווה את הצער!. "זהו בדיוק מה שהיא אמרה", המשיך הגרב"ב לספר.
"בערב שאלה אביה: היכן השרשרת, והיא סיפרה לו את אשר אירע. הרים האב את קולו בזעקה: הרי מדובר בשרשרת העשויה מפנינים אמיתיות שערכה רב מאוד, שעברה במשפחה בירושה מדור לדור!!! מה דעתך"? שאל הרב.
הפועל היה נבוך: "איני יודע, מצד אחד היא מחלה לה, אבל הרי זו מחילה מוטעית, שכן היא לא ידעה על מה היא מוחלת, אילו היתה יודעת מהו השווי האמיתי בוודאי לא היתה מוחלת ואף לא היתה משאילה".
"עתה בוודאי תבין לרחשי ליבי", התרגש ר' ברוך בער, "הרי זהו ממש המקרה שלפנינו! חשדתי בך שהינך גוי, ולכן פניתי אליך בבקשת מחילה, ואתה מחלת כי לפי הבנתך לא קרה שום דבר. לפי תפיסתך, יהדות היא כעין פנינים מלאכותיות. אולם עליך להבין שאין זה נכון כלל וכלל! כי כאשר מדובר ביהדות, יש לנו עסק עם פנינים של מלכות, ירושת דורות! זהו אוצרנו הנפלא אשר לא יסולא בפז! אילו היית מודע לכך, היית נפגע עד עומק נשמתך. לצערי עלי לציין", סיים הגרב"ב, "שלפי התרשמותי, גם עתה, אחרי שהסברתי לך, הנך מוחל בלב קל מדי!"
לקח טוב - אשרינו (בפתיחת הספר)
