לומר פסוק 'ראה עניי' בעת צער ויכופר לו עוונתיו
וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וגו' וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וגו' (כו, כא-כד).
כתב הרה"ק הבני יששכר זצ"ל: לא יחשוב האדם על שום דבר שהוא במקרה, ואיזה סיבה גרם, רק הכל בהשגחת הש"י, ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר ואם תלכו עמי קר"י והלכתי וכו'.
וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער יזכור ויאמר הפסוק (תהלים כה יח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי, בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עונותיו [להזכירו כדי לפשפש במעשיו], כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין ע"י תשובה ויוה"כ, רק תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, והש"י שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו.
וזהו שאמרו רז"ל (ערכין טז, ב) היכי דמי יסורין אפילו הושיט ידו לכיס וכו' [תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים וכו'], והוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא. הבן הדבר עכ"ד.
