להוציא מלבם של הצבועים – מי הוא 'צדוקי' בסתר לבבו
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו' וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה (יט, ב-ה).
תנן (פרה פ"ג, מ"ז) מטמאין היו הכהן השורף את הפרה, להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית. (פי' שהצדוקים אומרים דטבול יום פסול בפרה, וכדי להוציא מלבן היו מטמאין את הכהן ומטבילין אותו מיד, להראות דטבול יום כשר).
הרה"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל הקשה, חז"ל נקטו תמיד בלשונם "להוציא מלבם של צדוקים", ולכאורה וכי הפעולות שנעשו נגד הצדוקים כמו שטימאו הכהן השורף הפרה וכדומה.
האם פעולות אלו הוציאו מלב הצדוקים את מחשבות המינות שלהם, הלא הם נשארו גם אחרי פעולות אלה בשלהם, וְאִתָּם תָּלִין מְשׁוּגָתָם, מה אם כן הלשון של "להוציא מלבם" האם זה הדבר מוציא מחשבתם הרעה מלבם.
וביאר הרה"ק מסאטמר יש לומר בדרך צחות, כי נוסף להצדוקים הגלויים שהם מכריזים בפומבי על שיטתם והם ידועים לכל הציבור, יש גם צדוקים נסתרים העושים במחשך מעשיהם, כלומר בפנימיות הם צדוקים אלא כלפי חוץ הם לובשים מסוה של פרושים, והם חונים דוקא בין היראים, ואין איש יודע מה צפון בלבם, חושבים שהם משלנו ובאמת הם לצרינו, אבל באותה שעה שעושים מעשה רב נגדם, כמו לטמא את הכהן השורף הפרה וכדומה, אז בהכרח הצבועים יוצאים מכליהם ומביעים את מורת רוחם מפעולות הנגד של הפרושים, הם מתמרמרים והם מגלים פנים זועפות, ואז ממילא נעשה בירור, ופרצופם נתגלה ברבים שהם שייכים למעשה להצדוקים.
וזהו "להוציא מלבם של צדוקים" - כלומר פעולות אלו מוציאות את המציאות מתוך לב הצדוקים הנסתרים והמסוה סר מהם ע"י פעולות הללו, ונעשה בירור מי לנו ומי לצרינו.
