כתובים ועומדים

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (א, א). וברש"י לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל.

מסופר על הגה"ק רבי עמרם בלום זצ"ל אב"ד אויפאלו, שפעם אחת לאחר דרשתו בפני קהל עדתו, ניגשו אליו כמה מאנשי הקהילה, והעירו לו על כך שהוא מכלים אנשים ברבים, כשמוכיחם לעין כל בעת דרשתו.

אמר להם: "אם כן מה רצונכם שאומר בדרשה?" ענו לו בני הקהילה: "זאל דער רבי זאגן וואס עס שטייט" [יאמר נא הרב את בהדברים שכתובים בספרים!].

בדרשתו הבאה אמר: "מ'האט געבעטן זאגן [בקשו ממנו שאומר] וואס עס שטייט, ואכן כך אעשה!".

הוא הראה באצבעו על אחד מהנוכחים וקרא בקול; "דא שטייט דער שייגעץ וואס האט עובר געווען כך וכך, אונד דא שטייט דער וואס איז נישט מקיים כך וכך!" - המילה "שטייט" באידיש יש לה שתי משמעויות, "כתוב" וגם "עומד", אנשי הקהילה בקשו שהרב יאמר רק את מה שכתוב, אבל הוא פירש את הדברים שעליו לומר מי עומד כאן, ולכן התחיל להוכיח אנשים כדרכו:

הנה כאן עומד האיש הנקלה פלוני שעבר על האיסורים האלו, וכאן עומד האיש פלוני שאינו מקיים את המצוה הזאת וכדו'.

רשומים בשמך (עמ' קיט)