הגה"צ רבי משה גרינוולד זצ"ל בעל ערוגת הבושם ז' אב תר"ע

הגה"צ רבי משה גרינוולד נולד בי"א שבט שנת תרי"ג, כבן בכור לאביו הגה"צ רבי עמרם גרינוולד.

מגיל צעיר למד בישיבת הגה"צ רבי מנחם כ"ץ, מתלמידי החת"ם סופר בצעהלים, ואצל סבו רבי יוסף גרינוולד.

מגיל ט"ו למד בישיבת פרשבורג אצל רבו המובהק הכתב סופר, שם למד ביחד עם חברו הטוב הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, לימים גאב"ד העדה החרדית בירושלים.

בגיל כ' התייתם מאביו, ועול פרנסת המשפחה נפל על שכמו, והוא נאלץ לעסוק במסחר עצים, אך בנוסף המשיך בלימודו בהתמדה עצומה.

באותה תקופה החל לומר שעורי תורה בישיבה בעיר טשארנא, ובגיל 26 החל לשמש ברבנות הראשונה בחייו בעיר הומנא. בשנת תרמ"ז התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר קליינווארדין בהונגריה. הרב גרינוולד היה במקורו ממשפחה לא חסידית, הנוהגת כמנהגי החתם סופר, אולם מצעירותו נהיה חסיד והיה נוסע להרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, להרה"ק רבי יהושע רוקח ולבנו המהרי"ד מבעלזא, ומאותה תקופה גם הקפיד בחבישת השטריימל, כמנהג החסידים. צאצאיו עמדו בראש קהילה חסידית מפורסמת, הנקראת חסידות פאפא, על שם העיר בה כיהן בנו כרב וראש ישיבה.

בשנת תרנ"ג התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר חוסט בהונגריה.

הרב גרינוולד חיבר ספרים רבים, אך עיקר פרסומו בא לו מספר השאלות ותשובות שכתב – "ערוגת הבושם".

רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום ז' באב תר"ע.

סגולה גדולה להעביר עצבות

להעביר עצבות אין סגולה גדולה מללמוד דף גמרא עם פרש"י ותוס' בכח גדול ובשפה ברורה ותהיה כבריה חדשה.

(ספר הנהגות צדיקים - הנהגות ישרות מרבינו בעל הערוגת הבושם - אות כ')

לקח מאלף בעבודת ה' מאליעזר עבד אברהם ע"ה

"בל יתרעם האדם לאמר מפני מה נשתנתי שאי אפשר לי להיות מיושבי ביהמ"ד ולעבוד את השי"ת באופן זה, או שלא ניתן לו שכל חריף ומחודד, ואילמלי נבראתי כן, הייתי עובד השי"ת, דכיון דבורא כל עולמים ית"ש צפה והביט שהוא ראוי להבראות בתכונה זו, א"כ ראוי לו שיבקש להגיע לשלימותו עפ"י זה הדרך, רק שיהיה באמונה".

"באמת יש לקח מוסר השכל הנ"ל מהעבד הנאמן הזה, שהי' בן משק ביתו של אברהם אבינו ע"ה זה רבות בשנים, והנה חשב מחשבות שחכה להדבק בזרע קודש הלזה, ולהתחתן עם אברהם אבינו ע"ה, ומי יודע כמה שנים רבות שהי' מחשבה זו נגמרת אצלו, ועתה בפתע פתאום א"ל אברהם אבינו "אני ברוך ואתם ארור ואין ארור מתדבק בברוך"!, א"כ הי' ראוי לאליעזר להתרשל בעבודת אדונו כיון שרואה תוחלתו נכזבה ולעולם לא יגיע למעלה שדמה בנפשו להגיע אליה".

"אבל אחר שאמר לו א"א אין ארור מתדבק בברוך, ומ"מ לא התרשל בעבודתו, ש"מ דהוא עבד נאמן".

(ערוגת הבושם, חיי שרה)