כשהציל רבינו תם את אחיו הרשב"ם מלעלות בקרון עם סוס ופרד
לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (כב, י). וברש"י והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא.
מעשה מובא בהגהות מרדכי (סופ''ק דעירובין) וז''ל: ''רשב''ם שפל עינים הוה ורצה לעלות בקרון אשר סוס ופרד מושכין בו, ולא הרגיש, איתרחיש ליה ניסא, ונזדמן לו אחיו רבינו תם שם, אמר לו אל תהי צדיק הרבה, שא מרום עיניך, והנה סוס ופרד לקראתך, ונמנע ולא עלה'' עכ''ד.
ויש לתמוה למה לא חשש רשב''ם אולי יעלה בקרון אשר סוס ופרד מושכין בו, וכיצד סמך על חסידותו שלא הרים את עיניו לראות באיזה קרון הוא עולה, הרי גוי חשוד על כלאים.
והנראה לומר בזה, דרשב''ם ור''ת שניהם לשיטתייהו אזלי, דהנה בגיטין (ז.) אמרו דאין הקב''ה מביא תקלה לידי צדיקים, ובתוס' (שבת יב: ד''ה רבי) הקשו, הרי רבי ישמעאל קרא והטה, ותירץ ר''ת דזה נאמר רק במידי דאכילה, שבמאכלות אסורות אין הקב''ה מכשילם, אבל בדברים אחרים יכולים הצדיקים להכשל עיי''ש. וע''כ אמר ר''ת לשיטתו אל תהי צדיק הרבה, שאי אפשר לסמוך בזה על צדקתך, שכן זה אינו מידי דאכלה, ואפשר להכשל.
אבל הרשב''ם נמי לשיטתו אזל, דהנה בב''ב (קלג:) מובא, דעיליש פסק בדיני ממונות, ובא רבא ואמר לו שאין הדין עמו, ועיליש איכסיף שהיתה לו טעות, קרי עליה רבא, אני ה' בעתה אחישנה. ופירש רשב''ם וז''ל ''בעת שהצדיקים צריכים לישועה, הקב''ה ממציאה להם, אף אתה יודע אני בך שמעולם לא בא דין תקלה על ידך, שהרי עכשיו זימנני לי הקב''ה קודם שהגעת להוראה ולא נכשלת'' עכ''ד. ומבואר דהרשב''ם ס''ל דהא דאמרינן דאין הקב''ה מביא תקלה לידי צדיקים, לאו דוקא במידי דאכלה, אלא גם בדיני ממונות ושאר דברים.
והשתא אתי שפיר טובא, דהרשב''ם דס''ל דאין הקב''ה מביא תקלה לידי צדיקים בשום דבר, התיר לעצמו ללכת בשפלות עינים, לא חשש שמא יכשל באיסור כלאים, וכך היה באמת, ששלחו לו מן השמים את ר''ת אחיו שהצילו מלעלות על הקרון. אבל ר''ת שסובר שכלל זה הוא רק במידי דאכילה, אמר לו אל תהי צדיק הרבה, שכאן אין לך לסמוך על צדקתך, שהקב''ה לא יביא תקלה לידך, שכן כלאים אינם מידי דאכילה, ובזה יש לחוש שמא תכשל באיסור שור וחמור.
