כל יום התארך ליעקב אבינו כשנה שלימה
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו וגו' (מז, כח-כט).
הנה במגלה עמוקות הפליא להקשות במה שמבקשים (תהלים צ, טו) שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה, היינו, שיהא לנו ימים טובים בשמחה עכ"פ כמו משך ימי הרעה שעברו עלינו, והלא עברו עלינו הרבה ימי רעה, וכמעט כלו שית אלפי שני, והאיך אפשר אשר הימים הטובים יהיו כמו משך זמן הרעה, הלא אין לנו רק מעט שנים עד כלות שית אלפי שנין. ומתרץ אשר בעת הגאולה יתארך גלגל היומי, ויהא משך יום אחד כמו שנה תמימה.
והנה על אותן י"ז שנים אשר יעקב היה במצרים, איתא בזוה"ק (ח"א דף רטז ע"ב) אשר זה היה בתפנוקי מלכין, לתשלום לו נגד ימי הרעה שעברו עליו. ולכאורה הלא היה ליעקב מאה ושלשים שנה שאמר (לעיל מז, ט) מְעַט וְרָעִים הָיוּ, אם כן מה זה לפניו י"ז שנים.
על כן יש לומר ג"כ כדרך שכתב המגלה עמוקות, אשר אותן י"ז שנים היה כל יום כמו שנה. וזה 'ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה', ואם תקשה לך הלא מעט המה נגד ימי הרעה, על זה בא הכתוב כמתרץ 'ויהי ימי יעקב שני חייו', היינו, אותן הימים היו בבחינת שנים, כי נתארך הגלגל וכנ"ל. והגם אשר בפועל הנגלה לא היה כך, ועולם כמנהגו נוהג, עכ"ז ברוחניות הרגיש יעקב ביום אחד כמו שנה תמימה.
