כך קנה הרה"ק מראחמיסטריווקא את האוהל על קברו בהר הזיתים

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וגו' (יג, יז).

מסופר בפי זקני ירושלים: האוהל ששם מנוחת כבודו של הרה"ק ר' מרדכי מראחמיסטריווקא זי"ע (נפ' י"ז אייר שנת תר"פ) במרומי הר הזיתים רכש לו עוד בחיים חיותו, כשקבע רבינו את מושבו בעיה"ק ירושלים ת"ו, נודע לו שיש תקנה אצל החברה קדישא שלא לבנות אוהל על הר הזיתים, אבל היות שבבית טשערנאביל המנהג לבנות אוהל על קברי הצדיקים, לא רצה רבינו לוותר על המנהג.

על כן נתחכם והלך וביקש מאנשי החברה קדישא שימכרו לו את החדר שעומד במרומי הר הזיתים, בו השתמשו אנשי הח"ק להניח שם כליהם, וששם יהיה מנוחתו כבוד לאחר אריכות ימיו.

כששמעו אנשי הח"ק את בקשתו הסכימו כולם, חוץ מאחד שסירב ושמו היה ר' נחום, ביקש רבינו לקרותו שיבוא אליו. כשבא ר' נחום אל רבינו התחיל רבינו לספר לו מעשה זה, פעם כשנכנס הרה"ק הרבי ר' ברוך'ל ממעזיבוז זי"ע לעריכת שולחנו הטהור, ראה שבאחד המקומות החשובים בראש השולחן יושב אחד ששמו היה ר' נחום, ולא מצא הדבר חן בעיני הצדיק, שהוא יושב במקום כה חשוב .

חזר הרבי ר' ברוך'ל לחדרו, ורמז לר' הערשל אסטריפאלער ז"ל הבדחן של הרבי ר' ברוך'ל שיראה לסלק אותו משם.

הלך ר' הערשל וישב את עצמו ליד ר' נחום, והתחיל לומר בינו לבין עצמו, אבל בקול כדי שר' נחום ישמע המשנה בפרק במה מדליקין וכו', 'אין מדליקין לא בלכש ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וכו"', ר' הערשל שרצה שיבין את הרמז בזה, אמר לשון המשנה בלא ישוב התיבות כנכון, ואמר ולא בחלב נחום! - ר' נחום שישב לצדו שמע את טעותו, והעיר לו שתיבת נחום במשנה נמשך על המשך המשנה, נחום המדי אומר, ואמר בלשונו 'נחום גייט אויף אראפ'. חזר ר' הערשל והתחיל שוב לומר את המשנה, ואף עכשיו אמר 'ולא בחלב נחום'. שוב העיר לו ר' נחום, ואמר לו בלשונו, 'נחום גייט אויף אראפ'. ר' הערשל חזר פעם ג' המשנה, ואף הפעם אמר 'ולא בחלב נחום'. העיר לו שוב ר' נחום, ואמר לו 'נחום גייט אויף אראפ'. אמר לו ר' הערשל, 'הלוא כבר אמרתם בעצמכם ג' פעמים 'נחום גייט אויף אראפ' ולמה אתם יושבים עדיין למעלה.

כששמע זאת ר' נחום מיד הבין הרמז שאם יעמוד בסירובו אז יתקיים בו 'נחום גייט אויף אראפ', ותיכף הסכים למכור החדר.

*

בסגנון דומה מספרים על עשיר מופלג שלא הסכים להשיא את בתו היחידה רק לבחור שיודע לתרץ את הקושיא העצומה שלו, מדוע כתוב במשנה (פ"ב מסכת שבת) בפרק במה מדליקין "ולא חלב נחום" מה חטא 'נחום' שאין מדליקין נרות שבת בחלב שלו, לא הועילו כל ההסברים שהמלה נחום נמשכת למטה - נחום המדי אומר, עד שבא בחור פקח ושנון וגילה לו את הסוד, ביציאת מצרים נאמר ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום, ובכן נחום זה לא רצה לצאת ממצרים עם כולם, לכן קנסו אותו חכמים לדורי דורות שלא להדליק נרות שבת בחלב שלו. בזכות התשובה המבריקה זכה להתחתן עם בת העשיר...