כך קיבל עליו הרה"ק בנו של התפארת שלמה את עול ההנהגה

וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם וגו' (כב, ג).

הרה"ק רבי אברהם יששכר זי"ע היה בנו של צדיק הדור בעל ה"תפארת שלמה", ובפטירתו של אביו היה סך הכל כבן כ"ג שנים, והוא סירב לישב על כסא ההנהגה.

מסופר כי בהיותו אצל הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע נשאל: מדוע מסרב מר לישב על כסא אביו? ענה רבי אברהם יששכר זי"ע: "האמת אומר! ירא אני לישב על כסא של אבי!". השיב לעומתו הרה"ק מאלכסנדר זי"ע: "ויגר מואב מפני העם" - אם יש לך פחד ומגור מאביך ("ויגר מואב") זהו סימן להנהגה... "פנה" לביתך והנהג את "העם".

כ"ו שנים הנהיג את העדה, כשהוא מעניק להם מרוחו הגדולה פי שניים, אך כל ימיו היה ידוע חולי ומכאוב, והוא נסתלק לבית עולמו בקיצור ימים ושנים עוד לפני שהגיע לגיל חמשים (י"ג אלול תרנ"ב).
בניו הקדושים כותבים בהקדמת החיבור "חסד לאברהם", כי "מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו ומועד במועדו, כאשר התקבצו עדרים עדרי צאן קדשים לשתות בצמא את דבריו הקדושים, הודיע להם את חוקי האלהים, את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ובדיבוריו הקדושים משך לבם לאביהם שבשמים". הוא הותיר אחריו את חיבורו הטהור "חסד לאברהם" בעל רעיונות ורמזים נפלאים, אשר נודע לספר מיוחד בעולמה של חסידות.
בהמשך אותה הקדמה כותבים בניו כי "אם ימצא בו קצת דברים שאינם מובנים היטב, זאת הוא מחמת שכאשר עלה על רעיון קדשו לכתוב חידושי תורה, כתב על נייר אשר מצא אז, היינו אפילו נייר קטן, ויוכל להיות כי נאבד קצת מהם, והיה קשה מאוד ללקט אותם. ומחמת אשר ראינו בעינינו שהכתבים היו יקרים מאוד בעיניו הקדושים, על כן היינו יראים לשנות מכתב יד קדשו"...