יששכר הקריב את המנוחה שלו לה' יתברך
וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד (מט, טו).
סיפר הרה"צ רבי לייב פרידמן זצ"ל שמרן החזון איש אמר ששמע פירוש טוב מהרה"ק רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל בעל הסולם, דהנה כתיב ביששכר "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד", ולכאורה אם ראה שמנוחה היא דבר טוב, אם כן למה היטה את שכמו לסבול, אדרבה היה לו לבחור במנוחה.
אמנם הפירוש הוא כך: עבודתו של האדם עלי אדמות, הוא ליתן ולהקריב להקב"ה את הדבר הכי טוב והכי נחשב אצלו, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מאיסורי מזבח הי"א) על הפסוק (ויקרא ג, טז) כל חלב לה' – שעל האדם ליתן את הטוב ואת המובחר לה', וכן מצינו בהבל שהביא "מבכורות צאנו ומחלביהן" (בראשית ד, ד). ועל כן מאחר שראה יששכר שהדבר הטוב ביותר שחפץ האדם בעולם הזה הוא "מנוחה", לפיכך החליט להקריב את המנוחה הזאת להשי"ת, ולכן "ויט שכמו לסבול" עול תורה.
וזהו פירש הכתוב: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה", לפיכך "ויט שכמו לסבול", בשביל להקריב וליתן להשי"ת את הדבר הכי טוב... והפליא מאוד החזון איש זצ"ל את הפירוש הזה.
