'חטאתי נגדי תמיד' - פעם אחת ביום
לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ). וברש"י כל לילה ולילה קרוי תמיד כמו שאתה אומר "עולת תמיד" ואינה אלא מיום ליום.
בישיבת סאטמאר הרגישו פעם משגיחי הישיבה, באחד התלמידים שהוא שרוי בעצבות ומסתגר בתוך עצמו. הם ניסו לדובבו ולעודדו, ולא עלתה בידם. לבסוף נכנסו עמו אל הגה"ק מהר"י ט"ב מסאטמאר זצ"ל, ושחו לפניו את כל העניין.
הרה"ק 'רבי יואליש' - במתק לשונו נכנס בשיחה עם התלמיד, להבין מדוע הוא שרוי בעצבות, ופתח התלמיד את סגור לבו וסיפר שרח"ל נכשל במעשים אסורים, ובסייעתא דשמיא התעורר לשוב לדרכי התורה, ומכאן נובעת הנהגתו.
הרה"ק דיבר עמו דברי הדרכה ועידוד, ואמר לו שאין זה מדרכי התורה להיות בעצבות וליפול ברוחו, אלא אדרבה עיקר העבודה היא לשוב ולעסוק בתורה ובתפילה, ועליו להסיח דעתו מהעבר ולהשקיע את כל כוחו בעתיד. טען כנגדו התלמיד: והלא פסוק מפורש הוא (תהלים נא, ה) "וחטאתי נגדי תמיד", הרי שאסור להסיח דעת מהכישלונות.
פתח לו המהר"י ט"ב ואמר: הלא הכתוב אומר "להעלות נר תמיד" ופירש רש"י שאין הכוונה שבכל רגע ורגע יש חיוב להעלות נר, שהרי ההדלקה היא פעם אחת ביום, ובכל זאת נקרא הדבר 'תמיד'. כך גם אם רצונך לקיים "חטאתי נגדי תמיד", הרי מדי ערב קודם השינה, לפני 'קריאת שמע' שעל המיטה, תהרהר בתשובה על העבר ותקבל על העתיד, ואף זה נקרא תמיד.
