חז"ל בתחילת כל סוגיא או הלכתא של פסח הזכירו נתינת קמחא דפסחא לעניים ומכאן גודל חשיבותו
דרש הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל: ההלכה הראשונה שכתב הרמ"א בהלכות פסח ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח, וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה עכ"ד. וחזינן דאף על גב דבהלכות פסח יש הלכות רבות מאוד וחמורות מאוד, דיני ביעור חמץ, ומצות אכילת מצה, וסיפור יציאת מצרים, אף על פי כן התחיל הרמ"א לכתוב דוקא את ההלכה שהוא מנהג ומקורה בירושלמי (בבא בתרא פ"א) י"ב חודש לחיטין דפסחא בין לישא בין ליתן, להראות שאי אפשר לקיים כל מצוות הפסח אלא אחר שכבר דאגו שגם העניים יוכלו לקיים מצוה זו, ונתינת קמחא דפסחא הוא היסוד לכל הלכות פסח.
וגם בתורה חזינן שנרמז שענין הפסח מתחיל בנתינה לנצרכים כדי שכולם יוכלו לחגוג את הפסח כהלכתו, וכנאמר (פרשת בא י"ב ד') דברו אל כל עדת ישראל לאמור בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, ואם ימעט הבית מהיות משה, ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות, איש לפי אכלו תכוסו, והרמז בזה, שאם יהיה עני שאין ביכולתו ליקח שה לפסח, חייבים שכניו לדאוג שיהיה לו קרבן פסח, איש לפי אכלו תכוסו שצריך להכין קרבן פסח לכל איש מישראל. וכמו כן מי שבא ללמוד במסכת פסחים דיני סדר ליל פסח בפרק ערבי פסחים [צט:], הנה המשנה הראשונה הוא ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות ואפילו מן התמחוי, וחזינן שהתחלת לימוד עניני סדר ליל פסח הוא ליתן לעניים שגם הם יוכלו להסיב דרך חירות ואחר כך כשזוכין ומגיעין לליל התקדש חג בליל פסח ומתחילין את הסדר, הנה המימרא הראשונה היא, הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח, הנה הדבר הראשון הוא שמזמינים את העניים לבוא לסעודה. ולכאורה תקשי, דמה מהני מה שאומר בביתו כל דכפין ייתי וייכול, הלא העניים שברחוב אינם שומעים איך שהבעל בית מזמינם לסעודה. אולם משום כך תקנו חכמים שכל איש מישראל יאמר כן בתחלת ההגדה, כדי שידעו העניים שכל אחד מוכן ומזומן להכניס את הנצרכים לביתו. אולם כדי שלא יצטרכו העניים להמתין עד ליל פסח כדי שיזמינו אותם, לכן צריכין ליתן קמחא דפסחא קודם הפסח, כדי שגם העניים יוכלו להכין לעצמם את סדר ליל פסח בעוד זמן.
וכתב הג"ר שלמה קלוגר ז"ל בחכמת שלמה, דמי שלא נתן קמחא דפסחא איך יכול לומר כל דכפין ייתי וייכול והוא כדובר שקרים ח"ו, על כן חייב כל אחד ליתן נתינה שיש בו ממש לנצרכים ולא רק לצאת ידי חובה בעלמא, ומכל שכן בעלי משפחות גדולות, כדי שכל איש מישראל ירגיש עצמו בליל פסח כבן חורין.
