הסיבה שהאחים הק' הרבי ר' אלימלך והרבי ר' זושא לא עברו בגלותם את העיר אושפיצין
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם (ח, ג).
ידועים דברי המסורה שיש ד' פעמים תיבת 'הלוך', כאן: 'הלוך' ושוב, ולהלן (פסוק ה') 'הלוך' וחסור, 'הלוך' ונסוע (להלן יב, ט), 'הלוך' וגדל (להלן כו, יג).
ויש לומר על דרך צחות, על פי המעשה הידוע שרצו האחים הקדושים הרבי ר' אלימלך זי"ע והרבי ר' זושא זי"ע לסבול עול הגלות, והלכו נע ונד בדרך כמה שנים, ובכל מקום שדרכו כף רגלם קידשו את המקום ההוא בקדושתם, ונתעוררו בני ישראל לעבודת השי"ת.
ובא אליהם היצר הרע להפריע אותם מעבודת הקודש, ואמר להם שאם לא יפסיקו ללכת בגלות אזי יעזוב את כל בני האדם מלהטעותם, ויתגרה רק בהם לבטלם מעבודתם. והשיבו האחים הקדושים זי"ע שאין מפחדים ממנו כלל, אזי אמר להם שהוא יביא להם חסידים שיעזרו להם בעבודתם... ומדבר זה פחדו מאוד, והפסיקו לילך בגלות, והגיעו רק עד העיר 'אושפצין' העומדת אצל הגבול שבין 'גאליציע' לגרמניה .
והדבר ידוע, שבכל המקומות שדרכו כף רגליהם של האחים הקדושים עד העיר 'אושפצין', היו מתנהגים שם על דרך החסידות, והיו יראים ושלמים נאמנים לה' ולתורתו, אבל מ'אושפצין' ואילך לצד גרמניה, נפלו עשר מעלות אחורנית, ונשפעו מכת המשכילים, כי שם לא דרכו כף רגל האחים הקדושים זי"ע.
וזהו רמז המסורה: "הלוך ונסוע - הלוך וגדל", כל היכן שהלכו הצדיקים הקדושים זי"ע והמשיכו בנסיעתם בדרך, שם היה "הלוך וגדל" בתורה ובחסידות וביראת שמים. מה שאין כן "הלוך ושוב - הלוך וחסור", במקומות שכבר שבו הצדיקים הקדושים זי"ע מדרכם, משם ואילך היה "הלוך וחסור" מתורה ומיראת שמים.
