הסברו של מרן האבני נזר מדוע נסתלק מרן השפת אמת זי"ע
כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת, הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ (יז, כח).
בספר "מיכאל באחת" מובא מה שסיפר הגאון רבי מיכאל פארשלעגער זצ"ל מגדולי תלמידי הגה"ק ה"אבני נזר" זצ"ל, שבחודש שבט תרס"ה נסע יחד עם רבו ה"אבני נזר" לבקר אצל הרה"ק ה"שפת אמת" זצ"ל ששכב על ערש דוי בעיר גור, ובדעת ה"אבני נזר" היה לעשות בו כמאמז"ל (ברכות ה, ב) "יהיב ליה ידיה ואוקמיה" שהאבנ"ז עשה זאת כמה פעמים בימיו. ולאורך כל – הדרך ישב מתעמק במחשבותיו ולא רצה להושיט היד לאף אחד לברכת שלום, כי הכין את ידו למעשה ההוא, אבל מה' מצעדי גבר, שבהגיעם לעיר גור הסתלק השפת אמת זצ"ל עוד טרם בואם - לביתו.
בדרכם חזרה, דיבר ה"אבני נזר" מענין שלימות האדם בעוה"ז, שמהם הובן ג"כ על הסתלקות השפת אמת, וכך אמר: צדיק העובד את בוראו עד שהגיע לתכלית השלימות נסתלק מהאי עלמא,
והגאון ההפלאה זצ"ל שנסע לגרמניא והתיישב בפראנקפורט, והוא הלא היה תלמיד מובהק של המגיד ממעזריטש זי"ע, והסיבה שנסע למקום אחר עם אנשים ששונים הם בתכלית ממקור מוצאו, כי אמר שכבר השלים עצמו בהאי עלמא, ולכן התחיל מהלך אחר בדרך של אנשי פראנקפורט, וכך היה יכול להמשיך לחיות, וכן המגיד מקאזניץ זי"ע מצא תחבולה ושליחות חדשה לחיותד, ע"כ דברי האבנ"ז. ומדבריו אלו הוציאו ללמד, גם על ה"שפת אמת" שכבר השלים עצמו, ולכן נסתלק.
ובענין זה פירש בספה"ק תפארת שלמה הפסוק שלפננו דהנה אם האדם הוא בתכלית השלימות ואין לו עוד שום תאוות היצר אין לו עוד חיות - בעוה"ז, וזה מה שאמר הכתוב "כל הקרב הקרב אל משכן ה'" – היינו שכבר נתקרב לקדושה כ"כ והגיע עד לידי שלימות "יומת", – כבר גמר תכליתו בעוה"ז ועליו ליפטר מן העולם.
וממשיך התפארת שלמה בביאור המשך הכתוב: כמו ששמעתי מפי אדמו"ר הרב הגאון הק' וכו' מו"ה ישעי' זלה"ה אבד"ק פרשעדבוז (מגדולי תלמידי החוזה מלובלין). אשר אמר טרם פטירתו פירוש בהמשך הפסוק, 'האם תמנו לגווע'? שזה – שאמר משה רבינו, שאכן המתקרב ביותר עליו למות, אבל אנו האם כבר השגנו מעלת השלימות (תמנו מלשון תמים תהיה וגו') אשר האדם צריך להשיג בחייו שכבר יוכל להיות מוכן ח"ו לגוע?! ובזה הוסיף - התפארת שלמה לבאר הכתוב (איכה ג, כב) "חסדי ה' כי לא תמנו" – פירוש זהו החסד הגמור מהשי"ת שאיננו בא לתכלית התמימות והשלימות ויש לו עוד מלחמת היצר, כדי שיהיה לו עוד חיות בעוה"ז, ע"כ.
