הכפרי שבכה בהגיעו לפיסקה 'תם מה הוא אומר'
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר.
ספר הצדיק רבי ישראל טויסיג זצ"ל ממטרסדורף: פעם גלו לו לאור שבעת הימים רבנו הבעל שם טוב, על סדר הפסח שעורך יהודי פלוני באחת העירות, המעורר רשם גדול בשמי מעלה.
בקש הבעל שם טוב להיוודע מהי גדלותו של היהודי, וכיצד עורך הוא את הסדר החשוב כל כך בפמליא של מעלה.
לקראת חג הפסח נסע לכפרו של היהודי בכדי לתהות על קנקנו, אך בהגיעו לעירה התברר לו שאיש פשוט מאד הוא יהודי זה.
הבין הבעל שם טוב שדברים בגו ובקש ממנו להתארח על שלחנו בליל הסדר, אך היהודי סרב בתוקף, ועל אף כל ההפצרות לא נאות לְאָרְחָם בביתו בשום אופן.
בלית בררה נאלץ הבעל שם טוב לעקב אחרי ליל הסדר החשוב כל כך בשמים - מהרחוב, בעודו מביט בעד החלון.
במשך כל הסדר לא הבחין הבעל שם טוב בשום דבר מעורר השתאות; האיש ישב אל השלחן ונהל את הסדר כמו כל אחיו היהודים הפשוטים, ללא כונות רמות ויחודים נשגבים.
אך כאשר הגיע לפסקה 'תם מה הוא אומר' - געה לפתע בבכיה עצומה לפליאתו של הבעל שם טוב.
לאחר הסדר קם ובא אליו הבעל שם טוב ואמר לו: כך וכך היה מעשה, כך שמעתי בעולם העליון, ומכיון שסרבת לארחני על שלחנך, עמדתי מחוץ לביתך והאזנתי לעריכת הסדר.
ועתה הגידה נא לי - מה פשר הבכיה הגדולה שבכית בעת אמירת 'תם מה הוא אומר'?
נענה האיש ואמר: "הלא המלה 'תם' באוקראינית פרושה 'שם', ואיך לא אבכה כאשר אני מעלה על דעתי שעוד מעט קט אבוא לעולם העליון, ואצטרך לתת דין וחשבון על מעשי, מה אמר 'שם'?!..."
