הטעם שנקרא ב' סיון בשם 'יום המיוחס'

דברים נפלאים שאמר הרה"ק מרוזין בפרשת במדבר שקודם חג השבועות בשנת תקפ"א בב' סיון שהיא יום המיוחס. פתח ואמר: העולם אומרים שלכן נקרא יום הזה 'יום המיוחס', מפני שיום הכיפורים חל גם כן ביום זה לפי סדר הקביעות. אמנם, מה יתרון בזה אם הגדול במעלה הוא שייך וקרוב אליו, והוא בן גילו, אם הוא בעצמו אינו כלום, הלא גם אני מיוחס, הלא מכל מקום העיקר הוא יחוס עצמו.

והמשל בזה, למלך אחד גדול ואדיר, שציווה לבנות לו פלטרין נאה יפה ומהודר מאוד עד להפליא, וכשגמר הבנין עלה ברצון המלך לצייר הכתלים של הארמון בכל מיני צבעים וציורים יפים ונאים ומהודרים מאוד, וחלק המלך הארבעה כתלים לארבעה אומנים הבקיאים במלאכת הציור לשם ולתהילה כראוי למלך גדול ואדיר כמוהו. וצוה להאומנים שכל אחד יצייר הכותל השייך לו בכל מיני צבע והידור כאשר תשיג יד שכלו וחכמתו ובינתו.

הנה, השלשה אנשים האומנים ציירו הכתלים שהיה שייך להם, כל אחד כאשר השיגה חכמתו בכל מיני צבע. והאומן הרביעי הפליא לעשות עצה בחכמתו, ולא עשה מלאכתו עד אשר כילו השלשה אומנים את מלאכתם בשלימות.

וכאשר קרבה זמן שהוגבל להם מבית המלך, ולא היה לו עוד פנאי לצייר בצבעים שונים, על כן עשה על הכותל הרביעי השייך לו מין צבע אחד מראש הכותל ועד סופה, יפה ומהודר מאד, וזיו הדרת הצבע שלו היה מאיר ומבהיק מאד, עד שמכח זה כל מיני הצבעים שהיו בכל שלשה הכתלים האירו והבהיקו בכותל הזאת, והיו נראים כל מיני הצבעים שהיו בכותלים, בכותל הרביעי, ויהי לפלא בעיני כל רואיה.

ובהגיע תור וזמן שהגביל המלך להאומנים, הלך המלך בעצמו לראות את האומנים אם עשו מלאכתם כראוי והגון למלך בכל מיני יופי בכל הכותלים, וכשנכנס המלך להארמון למצוא חשבון העבודה ממלאכת האומנים, הבהיקו מאוד צבע הכתלים לנוכח עיניו, והתחיל להתבונן בהכתלים אחת לאחת למצוא חשבון העבודה ממלאכת האומנים, וכאשר בא אל הכותל הרביעי והתבונן בהציורים שבה, וראה שכל הציורים מן השלשה הכתלים מאירים ומבהיקים ומזהירים בתוכה, מצד שעשה בחכמתו צבע נקיה וזכה ובהירה כמראה הלטושה, באופן שיאירו בה כל מיני הגוונים מכל הציורים שבשלשת הכתלים. וייטב הדבר מאד בעיני המלך, ויחוננהו תשואות חן וכבוד.

כך הוא ענין המיוחס, אם הוא מזכך ומנקה ומטהר את עצמו היטב בכל אופני הזיכוך והבהירות, אזי ממילא מאירים ומזהירים בו כל הכוחות של אבותיו הצדיקים.

וסיים הרה"ק מרוזין: זה נקרא מיוחס באמת.

(עירין קדישין כד, א)