הטעם שימי ספירת העומר כימי חול המועד
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (כג, טו). כתב הרמב"ן עה"ת (ויקרא כג, לו), "והימים הספורים בינתים [בין פסח לעצרת], כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג".דבר נפלא אמר בזה הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל ר"מ בישיבת מיר, ונראה הביאור בזה, שכשם שהנס בגשמיות של יציאת מצרים נסתיים ביום ז' של פסח על ים סוף, וממילא הימים שביניהם המה חולו של מועד, על דרך זה בנס של רוחניות, כל זמן שלא קיבלו התורה ופסקה זוהמתן, עדיין לא נגמר החג, ולכן מה שבין פסח לעצרת הוא חול המועד.
כי באמת ביציאת מצרים נכללו שני דברים, האחד גלות וחירות הגוף והוא נעשה ע"י הפקעת השעבוד, ועוד גלות הנפש במ"ט שערי טומאה, והחירות מזה באה לאחר מכן ע"י קבלת התורה, וממילא גם יש בזה שני מהלכים של חירות, א. חירות גשמיות של הגוף, שנשתעבדו ויצאו לחירות ביציאתן ממצרים, ב. רוחניות של הנפש, ששקעו בטומאה, ויצאו לחירות בקבלת התורה, וזהו שאנו אומרים בברכת אשר גאלנו 'על גאולתנו' דהיינו גאולת הגוף, 'ועל פדות נפשנו' היא גאולת הנפש.
