הטעם שבירך יוסף הצדיק 'ברוך שעשה לי נס' - רק בחזרתו
וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ וגו' (נ, טו). במדרש תנחומא (סי' יז) כתב: 'ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ומה ראו עתה שפחדו אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס, ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה, וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו'.
ויש לדקדק למה דוקא בחזרתן עברו על יד הבור ולא בהליכתן (שברך רק בדרכם חזרה)?
ונראה לבאר: א) על פי שנפסק ברמב"ם (הל' ביאת מקדש פ''ב ה"י) דמת ששהה ימים ואח"כ נקבר, כל אותן הימים המה אוננים מדרבנן, אם כן י"ל דגם בהליכתן עברו על הבור רק לא היה מברך כי בהליכתן לקבורה היה אונן שפטור ממצות, ולכן רק בחזרתו ברך.
ב) נהגו ישראל שאין חוזרין מקבורת המת באותו דרך שהיו מהלכין מקודם לקברו, נמצא שאם הלכו בדרך חזרתן דרך הבור, הרי בודאי שבהליכתן לא עברו ליד הבור, ולכן לא ברך בהליכתו.
