במנהג שיש שנהגו להתענות בערש"ק חוקת
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו' (יט, ב).
כתב המג''א (סי' תק''פ סק''ט): כתב התניא (-הקדמון) ביום השישי פרשת חוקת נהגו יחידים להתענות, שבאותו היום נשרפו עשרים קרונות מלאים ספרים בצרפת, ולא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם, שיום הפרשה גורם גזירת התורה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה מתרגמינן דא גזירת אורייתא, וגם בשנת ת''ח נהרגו שני קהילות גדולות באותו היום, כמו שכתב בסליחות שחיבר בעל השפתי כהן [הוא רבינו הש''ך זי''ע], עכ''ד
אולם בספר מגילת איבה להגה''ק בעמח''ס תוספות יו''ט זי''ע (ד''ה ועתה בני) כתב, שהגזירה היתה על יום ה' תמוז שהיה בפרשת חוקת, ופתרו חכמים שהוא כתרגומו ''דא גזירת אורייתא'', ד''א בגימטריא חמשה, עיי''ש. [ואולי יום ה' בתמוז חל ביום שישי בשבת, ועל כן נהגו להתענות ביום שישי. אך זה אינו, דמבואר בטור או''ח (סי' תכ''ח) דראש חודש תמוז ליכא ביום שני, ואם כן אי אפשר שיום ה' בתמוז יהא ביום שישי בשבת].
וראיתי בשבלי הלקט (סי' רס''ג) שכתב, דבשנת ה' אלפים ד', ביום ו' פרשת ''וזאת חוקת התורה'' נשרפו בצרפת כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות, והשיבו בחלום ''ו'דא גזירת אורייתא'', ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה, עכ''ד. והוא פלא, דבקרא כתיב ''זאת'' בלא וא''ו, ולא כתיב ''וזאת'' בוא''ו, וצ''ע.
