במנהג לשים י"ב חלות על השולחן בשבת קודש
וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת וגו' וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה' וגו' בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (כד, ה-ח).
הרה"ק ממאדזיץ מביא בספרו ישא ברכה: אא"ז [הרה"ק רבי יחזקאל] מקאזמיר זצוק"ל, לא נהג לערוך השולחן בשבת עם י"ב חלות. ושאלו אותו על זה, והשיב: יו"ד עם ב' חלות (היינו איש יהודי עם ב' חלות) הרי הם י"ב חלות.
הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע מביא בספרו חמשה מאמרות (מאמר תורת שבת פרשת אמור) ששמע מרבו הרה"ק משינאווא זי"ע, פעם קודם שקידש על היין בליל שבת קודש, שהגיד בשם הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע כי על-כל-פנים אחד בעיר ראוי שיקח י"ב חלות לסדרו על שולחנו בשבת. ושאר העם שלוקחים רק לחם משנה, המנהג לעשותם לחמים ארוכים בתמונת שני ווי"ן, וב' פעמים ו' הוא י"ב, היינו לרמז על הי"ב חלות, ובזה כוללים את עצמם עם הבני עלייה שלוקחים הי"ב חלות כמשמעו.
