בין 'לא תגנוב' ל'לא תגנובו'
לא תגנבו (יט, יא). וברש"י אזהרה לגונב ממון, אבל לא תגנוב (שמות כ יג) שבעשרת הדברות, אזהרה לגונב נפשות, דבר הלמד מענינו, דבר שחייבין עליו מיתת בית דין.
מסופר על הגאון רבי שלמה זלמן מוולוזין (אחיו של הגר"ח מוולוזין) זצ"ל, שחנן אותו ה' מימי ילדותו בכוח זיכרון נפלא ובמוח חריף, שנון ומחודד. כשהיה כבן חמש שנים כבר ידע כמעט בעל פה חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י. ובהיותו בגיל הזה, היה משכים ומעריב לבית המדרש להתפלל שחרית, מנחה, וערבית בציבור.
ומספרים, כי פעם אחת בא יהודי אחד מן הכפרים הסמוכים לוולוזין, וכשהגיע זמן תפילת שחרית נכנס גם הוא לבית המדרש, כשהוא נושא תחת זרועו את הטלית ואת התפילין יחד עם ה"סידור" שלו. לאחר גמר התפילה, חיפש אותו כפרי את "סידורו" ולא מצאוהו, התחיל לחשוד בזלמנ'קה הקטן, כי הוא גנב את ה"סידור" שלו. שמע זאת אחד מזקני תלמידי החכמים שבבית המדרש ונזף ביהודי הכפרי, ואמר לו: ילד זה הוא שומר תורה ומדקדק במצוות, וחלילה לך מלחשוד בו כי יעבור על "לא תגנוב".
תוך כדי נזיפה לכפרי, פנה הילד בן החמש לתלמיד חכם זה ואמר לו: כמדומני, שגם אם הייתי גונב את ה"סידור", לא הייתי עובר על "לא תגנוב".
הזקן תמה על הילד והסתכל עליו בעיניים זועפות. אבל הילד לא נבהל לא נע ולא זע, ובחיוך קל המשיך את דבריו ואמר: על הפסוק לא תגנוב שב"עשרת הדיברות" אומר רש"י מפורש (שמות כ, יג) בגונב נפשות הכתוב מדבר, ואולם גונב חפץ, דבר שבממון אינו עובר על לא תגנוב, אלא על לא תגנובו הנאמר בפרשת קדושים (ויקרא יט, יא) וכמו שפירש רש"י שם: "לא תגנובו", אזהרה לגונב ממון, אבל "לא תגנוב" בעשרת הדברות, אזהרה היא לגונב נפשות...
