אתם לא יכולים להתכופף למצות מילה, אני איננו מתכופף למנהגי אמריקה
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף (נ, כג).
בימים הראשונים לשבת הרה"ק בעל הדברי יואל מסאטמאר זצ"ל על אדמת אמריקה נתכבד פעם במצות סנדקאות בביהמ"ד חרדים בוויליאמסבורג יצ"ו, וכשראה רבי יואלי'ש כי לא הכינו את הכסא, שאל את המוהל: "היכן היא הכסא של אליהו זכור לטוב?" נענה המוהל, שכבוד רבינו ישב על השולחן, שכן נהגו אז באמריקה שהסנדק ישב על השולחן, יען שקשה על המוהל להתכופף למול את הילד. השיב לו הדברי יואל בחריפות: "אתם לא יכולים להתכופף למצות מילה, אני אייננו מתכופף למנהגי אמריקה", ולבש רבינו את ה'טוליפ' ויצא משם. (וידוע שגם הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד יצא במלחמת חרמה נגד פירצה זו).
ואמר אז הרבי מסאטמאר דבר נחמד, הנה דרשו חז"ל (שבת קל.) על הפסוק "שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב" שזה מרמז על מצות מילה, ונחזי אנן, מי שמוצא שלל רב, בודאי שיתכופף להרים את השלל שמצא, והדמיון עולה יפה, כי כן צריך להיות במצות מילה, שיתכופף לקיים את המצוה.
ובהזדמנות אחרת אמר, שיש לכך ראיה מפרשתינו שכתב בתרגום יהונתן על הפסוק "ילדו על ברכי יוסף", כתב " כד אתילידו גזירינון יוסף", ופירשו המפרשים (עי' פי' יהונתן) שכוונתו על מצות סנדקאות, שיוסף הצדיק היה הסנדק שלהם, וזהו שאמר הכתוב "על ברכי יוסף" שעל ברכיו היו נימולים, ומכאן נלמד שמצות סנדקאות צריך להיות "על ברכי" הסנדק דווקא.
