אם בני ישראל לא מאמינים דקושי השעבוד משלים כל שכן פרעה
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו, יב).
לכאורה קל וחומר פריכא הוא, דהא הטעם שבני ישראל לא שמעו מבואר בכתוב שהיה מקוצר רוח ומעבודה קשה, משא"כ פרעה.
וביאר הגאון רבי שמואל סג"ל לנדא (בנו של מרן הנודע ביהודה): יש לפרש, דבאמת צריך להבין איך היה באפשרי למשה לבשר להם קץ הגאולה, הלא היה מסורת בידם מאבותיהם שהשעבוד יהא ארבע מאות שנה. אמנם משה גילה להם הטעם דקושי השעבוד ממהר הגאולה ולא רצו לקבל ממנו.
ומעתה כך הוא פירוש הפסוק ולא שמעו אל משה 'מקוצר רוח ומעבודה קשה' - היינו מה שמשה אמר להם מענין קוצר רוח ועבודה קשה לא נכנס בלבם ליתן מקום לדברים האלה, דודאי היו שמחים בבשורה, אמנם לא נכנס בלבבם להאמין שיגאלו מפני שלא נשלמו הארבע מאות שנה, ומה שמשה השיב להם שקושי השיעבוד היה משלים זה לא האמינו.
וא"כ כך הוא פירוש הכתוב, 'ולא שמעו אל משה' - היינו זה לא האמינו שימהר זמן הגאולה בפחות מארבע מאות שנה על ידי 'קוצר רוח ועבודה קשה' היינו קושי השיעבוד, זה לא שמעו אל משה להאמין שקושי השיעבוד יהיה משלים. ומעתה שפיר קאמר משה 'הן בני ישראל לא שמעו אלי' - באמרם שלא נשלם עדיין ארבע מאות שנה לקץ שיעבוד מצרים, 'ואיך ישמעני פרעה' - לשלח את בני ישראל, דגם הוא יטעון דעדיין לא הגיע עת קץ גלות מצרים דלא נשלם ארבע מאות שנה.
אהבת ציון – דרוש י' (מצוין בריש הדרשה: "פרשת וארא דרשתי בבהכ"נ קלויז כ"ט טבת תקע"ד לפ"ק, אני הקטן שמואל סג"ל לנדא").
ונראה הכוונה, כי 'כאילו' אינו קאי על 'שכינה כנגדו', שזהו אמת ונכון שהשכינה שם, אלא קאי על האדם, שאף שאינו רואה את השכינה בעיניו ממש, ידמה לעצמו ויתנהג 'כאילו רואה' ממש, והבן.
