השוטר הצביע על איזה חייל ענק ואמר, "הנה הוא". ניגשתי אליו ושאלתי, "כמה זמן הרחוב יהיה סגור?
אמרתי, "אני רוצה לדבר עם הסופר-ויז'ר". זהו האחראי, ראש המאבטחים. השוטר הצביע על איזה חייל ענק ואמר, "הנה הוא". ניגשתי אליו ושאלתי, "כמה זמן הרחוב יהיה סגור?"
והוא ענה, "עד שהנשיא יעבור".
"אני רוצה לעבור את הכביש", אמרתי לו.
"אין מעבר".
"אבל אני חייב!"
"מה פירוש 'חייב'? יש הרבה אנשים שרוצים לעבור, ואתה לא שונה מהם".
"אבל אני חייב לעבור, כי שם ממול", הצבעתי לכיוון בית הכנסת, "יש בית כנסת, ואני חייב ללכת לתפילה שמתקיימת בשעה שתיים". הגוי החליף ברגע את הבעתו ואמר לי, "בסדר. אתה יכול לעבור, אבל רק לתפילה! ולא לשום דבר אחר!"
הנהנתי בראשי. הוא הורה בקשר לכל האחראים שיעמדו בדרכי, לפתוח לי את המעבר, ואני עברתי את הכביש.
היו עוד אנשים שרצו לעבור, אבל הסופר-ויז'ר לא הסכים להם בשום אופן.
רק אני קיבלתי אישור, ורק לדרך הלוך, ורק לתפילה.
יהודי ממנהטן סיפר לי עובדה מדהימה: לפעמים – כך הוא הסביר – נראה לך שאתה לא יכול, ואין לך שום סיכוי להשיג את מה שאתה רוצה, אבל אם הקב"ה עוזר, אז אפילו גוי קשוח משנה את ההתנהלות לכבודך.
וכך הוא מספר: אני עובד בשעות היום. בשעה שתיים בצהריים מתקיים מניין לתפילת מנחה בבית כנסת שממוקם מול החנות, בצד השני של הרחוב. זהו רחוב ראשי, רחוב רחב מאוד, במושגים שלא מוכרים בארץ הקודש.
יום אחד, סמוך לשעה שתיים בצהריים אני רוצה לעבור את הכביש כדי להתפלל במניין, והנה אני רואה שכל הכביש חסום למעבר. מאבטחים במדים מסתובבים שם בארשת חשיבות, גדרות מוצבים לאורך הכביש, וגם כלי רכב נעלמו מהאזור, בו מצויים רכבי משטרה בלבד.
אני מתחיל לנסות לעבור את הכביש, ומיד עוצר אותי אחד המאבטחים: "אין מעבר!"
"למה?"
"הנשיא עומד לעבור כאן!"
נו כן, אם הנשיא צריך לעבור בכביש הזה, זו אכן סיבה למסיבה, אבל לי יש סיבה עוד יותר חשובה. אני צריך להתפלל במניין! השעה שתיים מתקרבת, ואני חייב לעבור את הכביש! חייב!
יכולתי לומר: זהו, זה המצב, אין מה לעשות. הנשיא צריך לעבור, ואני אתפלל לי ביחידות, כי אין לי כל דרך להגיע לבית הכנסת.
אולם חשבתי: הנשיא הוא אמנם הגוי הכי חשוב בארצות הברית, הוא בהחלט בעל השפעה, אבל הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, וההשפעה שלו היא הרבה מעבר לכל דמיון. אני הולך להתפלל אליו, ולכן הוא בוודאי יעזור לי להגיע לבית הכנסת.
אמרתי, "אני רוצה לדבר עם הסופר-ויז'ר". זהו האחראי, ראש המאבטחים. השוטר הצביע על איזה חייל ענק ואמר, "הנה הוא". ניגשתי אליו ושאלתי, "כמה זמן הרחוב יהיה סגור?"
והוא ענה, "עד שהנשיא יעבור".
"אני רוצה לעבור את הכביש", אמרתי לו.
"אין מעבר".
"אבל אני חייב!"
"מה פירוש 'חייב'? יש הרבה אנשים שרוצים לעבור, ואתה לא שונה מהם".
"אבל אני חייב לעבור, כי שם ממול", הצבעתי לכיוון בית הכנסת, "יש בית כנסת, ואני חייב ללכת לתפילה שמתקיימת בשעה שתיים". הגוי החליף ברגע את הבעתו ואמר לי, "בסדר. אתה יכול לעבור, אבל רק לתפילה! ולא לשום דבר אחר!"
הנהנתי בראשי. הוא הורה בקשר לכל האחראים שיעמדו בדרכי, לפתוח לי את המעבר, ואני עברתי את הכביש.
היו עוד אנשים שרצו לעבור, אבל הסופר-ויז'ר לא הסכים להם בשום אופן.
רק אני קיבלתי אישור, ורק לדרך הלוך, ורק לתפילה.
מה יהיה אחרי מנחה? לא ידעתי. אמנם לא רציתי להישאר תקוע, אבל קודם כל רציתי להתפלל. במניין. ההתרגשות סביב המעבר של הנשיא והתכונה הרבה סביבו, עוררו אותי להתפלל בכוונה לפני מלך מלכי המלכים. אני מקבל רשות להתפלל אליו, ולא רק זה, אלא שממש ברגעים אלו קיבלתי סימן משמיים כי הקב"ה רוצה בתפילתי, והוא פתח לי את המעבר כדי להגיע למניין.
אחרי מנחה כבר נפתחו כל המחסומים, לאחר שהנשיא כבר עבר. מישהו אמר לי: "הפסדת! לא ראית איך שהנשיא עובר", אבל אני ידעתי שלא הפסדתי כלום. ההיפך הגמור: הרווחתי עולמות. הרי התפללתי.
