קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ הִלְכוֹת תְּפִלִּין (סי' י' יב)
סעיף יב:
אִטֵּר גָּמוּר אֲפִלּוּ נַעֲשָֹה אִטֵּר מֵחֲמַת שֶׁהִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַנִּיחַ בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁהִיא שְֹמֹאלוֹ. וְאִם עוֹשֶֹה כָּל מְלָאכָה בְּיָמִין רַק שֶׁכּוֹתֵב בִּשְֹמֹאל, אוֹ בְּהִפּוּךְ, הַיָּד שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ הִיא חֲשׁוּבָה יָמִין וְיַנִּיחַ הַתְּפִלָּה בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה.
וְאִם שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו מַנִּיחַ בִּשְֹמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם. וְכֵן אִם לֹא נוֹלַד אִטֵּר כְּלָל, אֶלָּא שֶׁאַחַר כָּךְ הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִכְתֹּב בִּשְֹמֹאל וְעוֹשֶֹה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּימִינוֹ, מַנִּיחַ בִּשְֹמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם.
