מדות, שירגיל בהן האדם את עצמו (סי' כט סעיף יט)
סעיף י"ט:
חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא רַכּוֹת. וְיִנְהַג בָּהֵן מִנְהַג כָּבוֹד, וְלֹא יַכְאִיבֵם אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשָׁן שְׁפָלָה מְאֹד וְרוּחָן נְמוּכָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּעֲלֵי מָמוֹן, אֲפִלּוּ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וִיתוֹמָיו, מֻזְהָרִים אָנוּ עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
בְּרִית כָּרַת לָהֶם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵן צוֹעֲקִין מֵחֲמַת הֶחָמָס שֶׁנַּעֲשָֹה לָהֶם, הֵם נַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁעִנָּה אוֹתָן לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, אֲבָל עִנָּה אוֹתָם הָרַב כְּדֵי לְלַמְּדָן תּוֹרָה אוֹ אֻמָּנוּת אוֹ לְהוֹלִיכָן בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
וּמִכָּל מָקוֹם יַשְׁגִּיחַ לְנַהֲלָם בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים, שֶׁנֶאֱמַר, כִּי ה' יָרִיב רִיבָם. אֶחָד יָתוֹם מֵאָב וְאֶחָד יָתוֹם מֵאֵם. וְעַד אֵימָתַי נִקְרָאִים יְתוֹמִים לְעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לַעֲשֹוֹת כָּל צָרְכֵיהֶם בְּעַצְמָם כִּשְׁאָר כָּל הַגְּדוֹלִים:
