דִּינֵי תְפִלַּת מִנְחָה (סי' סט ו)

סעיף ו':

טֶרֶם צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ יֵשׁ לוֹ לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵֹם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְיֵשׁ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ. וְיֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתוֹ אֵיזֶה אֲנָשִׁים. וְהַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁהַהוֹלֵךְ יִתְעַלֵּם מֵעֵינָיו (מהריבע"ץ ׀ מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקֹב בֶּן צְבִי). הַמְבָרְכִים לְהַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, לֹא יֹאמְרוּ לוֹ "לֵךְ בְּשָׁלוֹם" אֶלָּא "לֵךְ לְשָׁלוֹם", שֶׁהֲרֵי דָּוִד אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם "לֵךְ בְּשָׁלוֹם" הָלַךְ וְנִתְלָה, וְיִתְרוֹ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה "לֵךְ לְשָׁלוֹם" עָלָה וְהִצְלִיחַ.

כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶרֶךְ. וְיֹאמַר בְּכָל יוֹם אֵיזֶה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה וְהַכְנָעָה. וְיִזָּהֵר שֶׁיְּהֵא לוֹ פַּת עִמּוֹ, אֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בְּמָקוֹם קָרוֹב. גַּם יֵשׁ לוֹ לִקַּח עִמּוֹ צִיצִיּוֹת שֶׁמָּא תִּפָּסֵל צִיצָה וְלֹא יַשִֹּיג אַחֶרֶת, וְיִתְבַּטֵּל מִמִּצְוָה. לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס עַרְבִית לְבֵית הַמָּלוֹן, יִכָּנֵס בְּעוֹד הַחַמָּה זוֹרַחַת, וּלְמָחָר יַמְתִּין עַד הָנֵץ הַחַמָּה וְיֵצֵא, וְאָז טוֹב לוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. לֹא יֹאכַל הַרְבֵּה כְּשֶׁהוּא בַּדָּרֶךְ: