"תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ"
אַחַד הַסְּפָרִים הַיְדוּעִים הוּא "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ". "תָּנָא" - לִמּוּד, "דְבֵי אֵלִיָּהוּ" - מִבֵּית אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
הָאָמוֹרָא רַב עָנָן זָכָה שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיָה מִתְגַּלֶּה אֵלָיו וּמְלַמֵּד אוֹתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. רַב עָנָן קִבֵּץ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵלֶּה יַחַד וְהֵם מְכֻנִּים "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ". הַסֵּפֶר "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ" מְחֻלָּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים: "אֵלִיָּהוּ רַבָּה" - הַגָּדוֹל, וְ"אֵלִיָּהוּ זוּטָא" - הַקָּטָן.
מַדּוּעַ הוּא חֻלַּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים?
התלמוד מספר שֶׁפַּעַם אַחַת הִפְסִיק אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְהִתְגַּלּוֹת לְרַב עָנָן. רַב עָנָן הִצְטַעֵר וְצָם וְהִתְפַּלֵּל שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָשׁוּב לְהִתְגַּלּוֹת אֵלָיו. אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אָכֵן שָׁב, אַךְ מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה רַב עָנָן נִפְחָד וְנִרְעָשׁ מִמֶּנּוּ. לָכֵן רַב עָנָן הָיָה נִכְנָס בְּתוֹךְ תֵּבָה מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְלֹא יִבָּהֵל.
לָכֵן חֻלַּק "תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ" לִשְׁנֵי חֲלָקִים, כִּי אֶת הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן לָמַד רַב עָנָן בְּאֹפֶן גָּלוּי מִפִּי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְאֶת הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא לָמַד בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. מִפְּנֵי שֶׁהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן גָּדוֹל יוֹתֵר, הוּא מְכֻנֶּה "אֵלִיָּהוּ רַבָּה", וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, הַקָּטָן יוֹתֵר, מְכֻנֶּה "אֵלִיָּהוּ זוּטָא".
כַּאֲשֶׁר דַּיָּנִים יוֹשְׁבִים לְדִין תּוֹרָה כְּדֵי לְהַכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים, עַל לִבָּם לִהְיוֹת פָּנוּי וְיָשָׁר וְלֹא יִהְיֶה לִבָּם נוֹטֶה אַחַר אַחַד הַצְּדָדִים. לָכֵן מְצַוָּה הַתּוֹרָה אֶת הַדַּיָּנִים "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" - אָסוּר לָקַחַת כֶּסֶף מִבַּעֲלֵי הַדִּין, כִּי בְעִקְבוֹת הַתַּשְׁלוּם, יִשְׁתַּכְנַע הַדַּיָּן לִפְסֹק לְטוֹבַת נוֹתֵן הַשֹּׁחַד.
הגמרא מלמדנו כִּי לֹא רַק כֶּסֶף אָסוּר לַדַּיָּן לָקַחַת מִבַּעֲלֵי הַדִּין, אֶלָּא אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מֵהֶם בִּכְלָל.
הַגמרא מספרת שֶׁאָדָם אֶחָד עָמַד לְיַד הָאָמוֹרָא אֲמֵימָר וְרָאָה נוֹצָה מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אֲמֵימָר. הֵנִיף הָאִישׁ אֶת יָדוֹ וְהֵסִיר אֶת הַנּוֹצָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַפְרִיעַ לַאֲמֵימָר. אַחַר כָּךְ שְׁאָלוֹ אֲמֵימָר: "מָה רְצוֹנְךָ?", הֵשִׁיב הָאִישׁ: "בָּאתִי לָרַב לְדִין תּוֹרָה". אָמַר לוֹ אֲמֵימָר: "מִפְּנֵי שֶׁעָשִׂית לִי טוֹבָה שֶׁהֵסַרְתָּ אֶת הַנּוֹצָה, אֵינִי יָכוֹל לָדוּן אוֹתְךָ".
פַּעַם הִגִּיעַ אָדָם לְיַד מַר עוּקְבָא וְהִבְחִין כִּי רֹק הָיָה מֻנָּח לְפָנָיו. נִגַּשׁ הָאִישׁ וְכִסָּה אֶת הָרוֹק כְּדֵי שֶׁמַּר עֻקְבָא לֹא יִצְטַעֵר. לְאַחַר מִכֵּן רָצָה הָאִישׁ שֶׁמַּר עוּקְבָא יַעֲרֹךְ לוֹ דִּין תּוֹרָה, אַךְ מַר עוּקְבָא סֵרַב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה לָדוּן אֶת מִי שֶׁעָשָׂה לוֹ טוֹבָה.
