תַּאֲרִיךְ שָׁגוּי בַּשְּׁטָר הַהַלְוָאָה
כְּשֶׁכּוֹתְבִים שְׁטַר חוֹב מְצַיְּנִים בּוֹ אֶת תַּאֲרִיךְ ההלוואה, מִפְּנֵי שֶׁהַהַלְוָאָה מְשַׁעְבֶּדֶת אֶת נִכְסֵי הַלּוֹוֶה לְטוֹבַת הַמַּלְוֶה, וּמֵעַתָּה אִם הַלּוֹוֶה יִמְכֹּר אֶת אַחַת מִקַּרְקָעוֹתָיו קַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת שֶׁהַמַּלְוֶה יִגְבֶּה אוֹתָם מִן הַקּוֹנֶה בְּעַד הַחוֹב, וְעָלֵינוּ לָדַעַת מִמָּתַי מַתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע שֶׁלֹּא לִגְבּוֹת קַרְקָעוֹת שֶׁנִּמְכְּרוּ לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד.
וּמָה הַדִּין אִם נִכְתַּב בַּשְּׁטָר תַּאֲרִיךְ לֹא נָכוֹן?
הַדָּבָר תָּלוּי: אִם הַתַּאֲרִיךְ שֶׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר הוּא לִפְנֵי תַּאֲרִיךְ הַהַלְוָאָה - הַשְּׁטָר פָּסוּל. לְמָשָׁל, אִם הַהַלְוָאָה הָיְתָה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן וְהַתַּאֲרִיךְ שֶׁכָּתוּב עַל הַשְּׁטָר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר - הַשְּׁטָר פָסוּל. אֲבָל אִם הַתַּאֲרִיךְ שֶׁכָּתוּב עַל הַשְּׁטָר מְאֻחָר יוֹתֵר מִתַּאֲרִיךְ הַהַלְוָאָה, אֵין כָּל בְּעָיָה, כִּי הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לְהַפְסִיד מִכָּךְ הוּא הַמַּלְוֶה, וְאִם לוֹ לֹא אִכְפַּת לִכְתֹּב כָּזֶה שְׁטָר - אֵין כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
