שְׂעִיר עִזִּים וסוֹדוֹת קַבָּלָה
בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ מַקְרִיבִים שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, עַל עֲווֹנוֹת מְסֻיָּמִים.
מוסיף הגמרא ואומר: "אָמַר הקב"ה, שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ". כַּיָּדוּעַ, בְּעֵת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּגֹדֶל זֵהֶה, וּלְאַחַר שֶׁהַלְּבָנָה הִתְלוֹנְנָה שֶׁאֵין זֶה רָאוּי שֶׁשְּׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת יִהְיוּ בְּגֹדֶל זֵהֶה, הקב"ה הִקְטִין אוֹתָהּ.
מַה פֶּשֶׁר הַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל כָּךְ?
חז"ל ופרשנים רבים עָסְקוּ בְּעִנְיָן זֶה ונתנו תשובות שונות ויפות. מעבר לתשובות הללו, את תשומת ליבנו משכה בשׁוּלֵי דַּף הַגְּמָרָא הַגָּהָה שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר: "זֶהוּ סוֹד מִסּוֹדוֹת הַקַּבָּלָה, וְאֵין לַהֲבִינוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ". כְּלוֹמַר: שֶׁדִּבְרֵי הַגמרא הַלָּלוּ הֵם סוֹד וְרָז נִסְתָּר וְאֵין לַהֲבִינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ.
