שני עונשים או רק עונש אחד?

בְּדַף ל"א לָמַדְנוּ עַל הַכְּלָל "קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּיהּ", שֶׁבֵּית הַדִּין אֵינוֹ מַעֲנִישׁ אָדָם בִּשְׁנֵי עונָשִׁים עַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. עַתָּה נִלְמַד דְּבָרִים מְעַנְיְנִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתלמוד עַל כְּלָל זֶה.

מַה דַּעְתְּכֶם? יֵשׁ אָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ גַּם לְשַׁלֵּם כֶּסֶף וְגַם בְּמִיתָה, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ גַּם לְשַׁלֵּם כֶּסֶף וְגַם לִלְקוֹת. הַאִם יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם? הַתלמוד אוֹמֶר שֶׁכֵּן.

שִׂימוּ לֵב! הָיִינוּ יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁרַק מִי שֶׁמַּעֲנִישִׁים אוֹתוֹ בְּמִיתָה, אֵין מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ בְּעֹונֶשׁ נוֹסָף, מִפְּנֵי שֶׁהוֹרְגִים אוֹתוֹ, והרי נוֹתְנִים לוֹ עֹנֶשׁ כֹּה חָמוּר, לָכֵן אֵין מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ בְּעוֹד עֹנֶשׁ. אֲבָל, מִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ שֶׁיְּשַׁלֵּם כֶּסֶף וְגַם יִלְקֶה, מַעֲנִישִׁים בִּשְׁנֵי הָעונָשִׁים.

מִצַּד שֵׁנִי, הָיִינוּ יְכוֹלִים לוֹמַר לְהֵפֶךְ: מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁהָעֹונֶשׁ שֶׁלָּהּ הוּא מִיתָה, הֲרֵי עָבַר עַל אִסּוּר חָמוּר מְאֹד, אוֹתוֹ אָכֵן צָרִיךְ לְהַעֲנִישׁ בִּשְׁנֵי עונָשִׁים, וְאִלּוּ מִי שֶׁעָבַר אִסּוּר קַל יוֹתֵר, שֶׁהָעֹונֶשׁ עָלָיו הוּא מַלְקוֹת, נַעֲנִישׁ רַק בְּעֹונֶשׁ אֶחָד.

הַגמרא אומרת, שֶׁלָּכֵן הַתּוֹרָה כָּתְבָה שְׁנֵי פְסוּקִים נִפְרָדִים לְלַמֵּד עַל כָּל אֶחָד מֵהַמִּקְרִים שֶׁמַּעֲנִישִׁים בּוֹ רַק עֹנֶשׁ אֶחָד.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).