שילוח הַצִּפּוֹר של המצורע
המְצֹרָע הוא אִישׁ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ נֶגַע עַל בְּשָׂרוֹ, ועליו לָבוֹא אֶל הַכֹּהֵן וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַנֶּגַע. אִם הַכֹּהֵן מַחֲלִיט שֶׁנֶּגַע זֶה הוּא צָרַעַת, הַכֹּהֵן מַכְרִיז עָלָיו שֶׁהוּא טָמֵא וְעָלָיו לָצֵאת אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר כָּךְ הוּא מַרְאֶה שׁוּב אֶת הַנֶּגַע לַכֹּהֵן.
אִם הַנֶּגַע כְּבָר נִרְאֶה טָהוֹר הוּא צָרִיךְ לְהִטַּהֵר כַּסֵּדֶר הַמְתֹאָר בַּתּוֹרָה. בַּשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַטָּהֳרָה עליו לָקַחַת שְׁנֵי צִפֳּרִים חַיּוֹת; אַחַת מֵהֶן שׁוֹחֲטִים עַל מַיִם חַיִּים, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה מַטְבִּילִים בְּדָמָהּ שֶׁל הָרִאשׁוֹנָה וּמַזִּים עַל הַמְּצֹרָע, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹלְחִים אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר.
בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים, כִּי אֶת הַצִּפּוֹר יש לִשְׁלֹחַ מִתּוֹךְ הָעִיר אֶל מִחוּץ לְחוֹמַת הָעִיר, אֲבָל אָסוּר לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ לְכִוּוּן הַיָּם, וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ לְכִוּוּן הַמִּדְבָּר.
