"שׁוֹבָר" שאבד
"שׁוֹבָר" הוּא שְׁטַר שֶׁהַמַּלְוֶה נוֹתֵן לַלּוֹוֶה, וְכָתוּב בּוֹ שֶׁהַלּוֹוֶה כְּבָר פָּרַע אֶת הַחוֹב.
מַה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִי שֶׁמָּצָא בָּרְחוֹב שׁוֹבָר - לְמִי עָלָיו לָתֵת אוֹתוֹ?
לכאורה הָיִינוּ אוֹמְרִים שצָרִיךְ לָתֵת אוֹתוֹ לַלּוֹוֶה, כִּי אִם הַשּׁוֹבָר כָּתוּב, בְּוַדַּאי הַלּוֹוֶה כְּבָר פָּרַע אֶת הַהַלְוָאָה וְלָכֵן נִכְתַּב הַשּׁוֹבָר.
אולם בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים שֶׁאֵין מַחֲזִירִים אֶת הַשּׁוֹבָר לַלּוֹוֶה מפני שיִתָּכֵן שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא פָּרַע אֶת הַהַלְוָאָה, וְהַמַּלְוֶה רק הֵכִין שׁוֹבָר לְמִקְרֶה שֶׁהַמַּלְוֶה יְשַׁלֵּם לוֹ, לָכֵן אֵין לִמְסֹר אֶת הַשּׁוֹבָר לַלּוֹוֶה, כִּי אִם יִמְסְרוּהוּ לוֹ, הוּא עָלוּל לוֹמַר לַמַּלְוֶה: "כְּבָר שִׁלַּמְתִּי לְךָ, הִנֵּה יֵשׁ לִי שׁוֹבָר".
