"שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ" - בִּסְעֻדָּה עִם חָתָן וְכַלָּה

כְּשֶׁשְּׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וְיוֹתֵר סוֹעֲדִים יַחַד, לִקְרַאת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם מְמַנִּים אֶחָד מֵהֶם לְזַמֵּן. הוּא מַזְמִין אֶת כֻּלָּם לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאוֹמֵר לָהֶם: "רַבּוֹתַי! נְבָרֵךְ". אִם עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים סוֹעֲדִים יַחַד, מוֹסִיפִים "נְבָרֵךְ אֱלֹקֵינוּ".

בְּדַף זֶה לוֹמְדִים, שֶׁאִם בַּסְּעֻדָּה מִשְׁתַּתְּפִים חָתָן וְכַלָּה, הַמְזַמֵּן מוֹסִיף: "נְבָרֵךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ", לִכְבוֹד הֶחָתָן וְהַכַּלָּה הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּסְּעֻדָּה, וְהַמִּשְׁתַּתְּפִים עוֹנִים: "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ". בְּרָכָה זוֹ מְצַיֶּנֶת, שֶׁהַקָּבָּ"ה שָׂמֵחַ בִּמְעוֹנוֹ עַל כָּךְ שֶׁיְּהוּדִים הִתְחַתְּנוּ.

עַד מָתַי מוֹסִיפִים "שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ"?

הַגמרא מלמדנו שֶׁשִּׂמְחַת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה נִמְשֶׁכֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, וְלָכֵן, בְּכָל סְעֻדָּה שֶׁעוֹרְכִים לִכְבוֹד בְּנֵי זוּג שֶׁהִתְחַתְּנוּ בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, מוֹסִיפִים לְבִרְכַּת הַזִּמּוּן "שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ".

בְּיָמֵינוּ, רַק בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה מוֹסִיפִים "שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ".

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).