שְׁמוּעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים כִּי לִפְעָמִים לִשְׁמוּעוֹת שֶׁאֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶן יֵשׁ מַשְׁמָעוּת הִלְכָתִית חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר.
לְמָשָׁל, אִם יוֹצֵאת שְׁמוּעָה שֶׁלְאִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת יֵשׁ לָהּ בַּעַל - בִּגְלַל הַשְּׁמוּעָה אָסוּר לָהּ לְהִתְחַתֵּן עִם אַף אֶחָד, כְּאִלּוּ שֶׁבְּטוּחִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל. זֹאת, לַמְרוֹת שֶׁאֵין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמְּעִידִים שֶׁהִיא נְשׁוּאָה.
הַאִם לְכָל שְׁמוּעָה מַאֲמִינִים?
כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא.
הַגמרא מַסְבִּיר כִּי רַק אִם בֵּית הַדִּין בָּדַק אֶת מְקוֹר הַשְּׁמוּעָה שֶׁיָּצְאָה עַל הָאִשָּׁה וְהִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל הַשְּׁמוּעָה הַזּוֹ, הֵם סוֹמְכִים עָלֶיהָ. לְמָשָׁל, בֵּית הַדִּין בָּדַק וּמָצָא שֶׁהָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בַּבַּיִת וְהָיְתָה שָׁם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְסִפְּרוּ כִּי בְּבַיִת זֶה הִתְחַתְּנָה הָאִשָּׁה הַזּוֹ עִם בַּעְלָהּ. בְּמִקְרֶה כָּזֶה בֵּית דִּין סוֹמְכִים עַל הַשְּׁמוּעָה.
