שְׁטָרוֹת בֵּין הַגַּלִּים
בְּיוֹם חֹרֶף סוֹעֵר הֶחְלִיט איש אֶחָד לְהִכָּנֵס לִשְׂחוֹת בַּיָּם הַגּוֹעֵשׁ. הוּא שָׂחָה בֵּין הַנַּחְשׁוֹלִים וְהַגַּלִּים הַמְאַיְּמִים, וְהִבְחִין מֵרָחוֹק בְּאָדָם שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָּם וּמִתְבּוֹנֵן בַּגַּלִּים הַגְּדוֹלִים. לְפֶתַע הֵגִיחַ גַּל עֲנָק אֶל הַחוֹף, שָׁטַף אֶת הָאִישׁ שֶׁעָמַד עַל הַחוֹף, וזה נָפַל וַחֲבִילַת שְׁטָרוֹת כֶּסֶף שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ נִשְׁמְטָה מִיָּדָיו וְנִסְחֲפָה בֵּין הַגַּלִּים. הַשַּׂחְיָן רָאָה אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ , ואז שָׂחָה לְעֵבֶר הַשְּׁטָרוֹת וְלָקַח אוֹתָם.
מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשַּׂחְיָן אֶל הַחוֹף, פָּנָה אֵלָיו בַּעַל הַשְּׁטָרוֹת ואמר לו: "תּוֹדָה רַבָּה לְךָ על שהצלת לי את השטרות", אֲבָל הַשַּׂחְיָן אָמַר לוֹ: "עַל מַה תּוֹדָה רַבָּה? לָקַחְתִּי אֶת הַשְּׁטָרוֹת לְעַצְמִי".
בַּעַל הַשְּׁטָרוֹת לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ - מַה פִּתְאֹם שֶׁהַשְּׁטָרוֹת יִהְיוּ שַׁיָּכִים לַשַּׂחְיָן? הרי הֵם שֶׁלו!
אֲבָל בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים שֶׁהַשַּׂחְיָן אכן צוֹדֵק והשטרות שייכים לו, מפני שאָדָם שֶׁחֲפָצָיו נָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל מִתְיָאֵשׁ מֵהֶם וּמִי שֶׁרוֹצֶה - יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶם.
