קניית חֲפָצִים יֶשְׁנָהּ גְּנוּבִים
דַּף קי"ט הוּא הַדַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל מַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא, והַחֵלֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַמַּסֶּכֶת עוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי גְּנֵבָה וּגְזֵלָה.
בְּמַאֲמָר זֶה נִלְמַד שֶׁאָסוּר לְאָדָם לִקְנוֹת חֵפֶץ שֶׁיֶּשְׁנָהּ חֲזָקָה כִּי הוּא גָּנוּב אוֹ גָּזוּל.
עַל אֵלּוּ חֲפָצִים יֶשְׁנָהּ חֲזָקָה שֶׁהֵם גְּנוּבִים?
הַגמרא בְּדַף זֶה מביא דֻּגְמָה: אָסוּר לִקְנוֹת חֲפָצִים מֵעֲבָדִים כְּנַעֲנִים, כִּי לַעֲבָדִים כְּנַעֲנִים אֵין חֲפָצִים שֶׁשַּׁיָּכִים לָהֶם וְקַיָּם חֲשָׁשׁ סָבִיר שֶׁהַחֲפָצִים הַלָּלוּ נִגְזְלוּ עַל יְדֵי הָעֶבֶד וְעַתָּה הוּא מְבַקֵּשׁ לִמְכֹּר אוֹתָם. גַּם אִם הָעֶבֶד מוֹכֵר חֲפָצִים שֶׁל אֲדוֹנָיו, אָסוּר לִקְנוֹתָם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיּוֹדְעִים בְּבֵרוּר שֶׁאֲדוֹנָיו נָתַן לוֹ אֶת הַחֵפֶץ הַזֶּה בְּמַתָּנָה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלּוֹ.
