קִנְיַן חָצֵר
יוֹם אֶחָד טִיֵּל רוֹנִי בְּשָׂדֵהוּ וְהִבְחִין מֵרָחוֹק בִּשְׁנֵי תֻּכִּים יְפֵהפִיִּים. כַּנְפֵיהֶם הַצִּבְעוֹנִיּוֹת וְקוֹלָם הַנָּעִים שִׁכְנְעוּ אֶת רוֹנִי לִתְפֹּס אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיְּפָאֲרוּ אֶת סָלוֹן בֵּיתוֹ. תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁרוֹנִי צָעַד לְעֵבֶר הַתֻּכִּים הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ: "בְּעֶצֶם כְּבָר קָנִיתִי אוֹתָם בְּקִנְיַן חָצֵר" דהיינו, שֶׁהֶחָצֵר קוֹנָה עֲבוּר הַבְּעָלִים אֶת הַחֲפָצִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּתוֹכָהּ.
וְהִנֵּה, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁרוֹנִי הִגִּיעַ אֶל הַתֻּכִּים, נִשְׁלְחָה לְעֶבְרָם יָד גְּדוֹלָה וְתָפְסָה אוֹתָם, וכך הִתְבָּרֵר שֶׁמַּאן-דְּהוּא חָמַד לְעַצְמוֹ אֶת הַתֻּכִּים וְהִסְפִּיק לִתְפֹּס אוֹתָם לִפְנֵי רוֹנִי.
ניגשו השניים אל הרב שיכריע למי שייכים התוכים. אָמַר לָהֶם הרב שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת הַתֻּכִּים, וְאָז הוּא הִבְחִין שֶׁתֻּכִּי אֶחָד כְּבָר בּוֹגֵר וְיוֹדֵעַ לָעוּף, וְהַתֻּכִּי הַשֵּׁנִי עֲדַיִן גּוֹזָל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָעוּף.
אָמַר הָרַב: רוֹנִי קָנָה בְּקִנְיַן חָצֵר רַק אֶת הַתֻּכִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָעוּף, כִּי הַתֻּכִּי הַשֵּׁנִי יוֹדֵעַ לָעוּף וְהֶחָצֵר שֶׁל רוֹנִי אֵינָהּ שׁוֹמֶרֶת לוֹ עָלָיו כְּלָל. הֶחָצֵר קוֹנָה עֲבוּר הַבְּעָלִים רַק חֲפָצִים שֶׁנִּשְׁמָרִים בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, ולא חפצים או בעלי חיים שיכולים לעוף ולצאת משם בכוחות עצמם.
