"קִנְיַן הַגּוּף" ו"קִנְיַן פֵּרוֹת"
אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּעַל שָׂדֶה, יָכוֹל לִמְכֹּר אוֹתוֹ לְאַחֵר וְהַשָּׂדֶה נִהְיֶה שַׁיָּךְ לַקּוֹנֶה לַחֲלוּטִין. בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁיֵּשׁ קִנְיָן חֶלְקִי הַנִּקְרָא "קִנְיַן פֵּרוֹת".
אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ זְכוּת בַּשָּׂדֶה לְקַבֵּל אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁיִּגְדְּלוּ בּוֹ בִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת. לְמָשָׁל: רְאוּבֵן מוֹכֵר לְשִׁמְעוֹן אֶת הַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיִּגְדְּלוּ בַּשָּׂדֶה בְּשֵׁשׁ הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת יִהְיוּ שַׁיָּכִים לְשִׁמְעוֹן. הוּא מוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה רַק בִּשְׁבִיל הַפֵּרוֹת. אַחֲרֵי הַמְּכִירָה לִרְאוּבֵן יֵשׁ בַּשָּׂדֶה "קִנְיַן הַגּוּף", כִּי גּוּף הַשָּׂדֶה קָנוּי לִרְאוּבֵן, וְאִלּוּ לְשִׁמְעוֹן יֵשׁ בַּשָּׂדֶה "קִנְיַן פֵּרוֹת", כִּי הַפֵּרוֹת שֶׁל הַשָּׂדֶה קְנוּיִים לוֹ.
כָּל מִי שֶׁמֵּבִיא בִּכּוּרִים אוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק מספר דְּבָרִים, פֶּרֶק כ"ו: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי, ה'". הַאִם שִׁמְעוֹן יָכוֹל לוֹמַר פָּסוּק זֶה? אוֹמֵר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא! כִּי הַקַּרְקַע אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לְשִׁמְעוֹן אֶלָּא לִרְאוּבֵן. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁבַּעַל קִנְיַן הַפֵּרוֹת אֵינוֹ נֶחְשָׁב בַּעַל הַנֶּכֶס הָעִקָּרִי, אֲבָל יֵשׁ אֲמוֹרָאִים הַחוֹלְקִים בַּדָּבָר.
