פָּרָה אֲדֻמָּה

אָדָם שֶׁנָּגַע בְּמֵת, נִטְמָא וְצָרִיךְ טָהֳרָה עַל יְדֵי מֵי פָרָה אֲדֻמָּה. קוֹנִים פָּרָה אֲדֻמָּה, שׁוֹחֲטִים אוֹתָהּ וְשׂוֹרְפִים אוֹתָהּ וּלְאַחַר מִכֵּן מְעָרְבִים מַיִם בְּאֵפֶר הַפָּרָה וְמֵהַמַּיִם הָאֵלֶּה מַזִּים עַל הַטְּמֵאִים וְכָךְ הֵם נִהְיִים טְהוֹרִים.

מַיִם אֵלֶּה מְכֻנִּים "מֵי חַטָּאת", מִפְּנֵי שֶׁבַּתּוֹרָה מְכֻנָּה הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה "חַטָּאת", וְלָכֵן הַמַּיִם עִם הָאֵפֶר שֶׁלָּהּ מְכֻנִּים "מֵי חַטָּאת".

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁנָּטַל מֵי חַטָּאת שֶׁהָיוּ מֵעֵבֶר לִנְהַר הַיַּרְדֵּן וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּנָּהָר הַיַּרְדֵּן עַל גַּבֵּי סְפִינָה. לְאַחַר מִכֵּן הִתְגַּלָּה שֶׁמֵּי הַחַטָּאת נִטְמְאוּ! מִפְּנֵי שֶׁבַּסְּפִינָה הָיָה מֵת וּבִגְלָלוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה בַסְּפִינָה נִטְמָא.

אַחֲרֵי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה גָּזְרוּ חֲכָמִים, שֶׁאָסוּר לְהַעֲבִיר אֵפֶר שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה וּמֵי חַטָּאת, עַל גַּבֵּי סְפִינָה בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מִכְשׁוֹל. כָּךְ סוֹבֵר הַתַּנָּא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן עֲקַבְיָא.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).