פְּעֻלָּה שֶׁמְּבִיאָה תּוֹעֶלֶת לַקַּרְקַע
לָמַדְנוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל קִנְיַן "חֲזָקָה", שֶׁאִם הַקּוֹנֶה עוֹשֶׂה בַּקַּרְקַע מַעֲשִׂים שֶׁמַּרְאִים שֶׁהוּא הַבְּעָלִים הֶחָדָשׁ, בְּכָךְ הוּא קוֹנֶה אֶת הַקַּרְקַע.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁהַקּוֹנֶה עוֹשֶׂה גְדֵרוֹת לַשָּׂדֶה - הוּא קוֹנֶה אֶת הַקַּרְקַע, כִּי מִי בּוֹנֶה גָּדֵר? רַק בַּעַל הַבַּיִת. אָדָם סְתָם כָּךְ אֵינוֹ בּוֹנֶה גָּדֵר לְשָׂדֶה שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ.
בְּדַף זֶה הַגמרא מְפָרֶט פְּעֻלּוֹת אֲחָדוֹת וְקובע אִם הֵן חֲזָקָה שֶׁל קִנְיָן, אוֹ שֶׁאֵינָן חֲזָקָה שֶׁל קִנְיָן, מִפְּנֵי שֶׁרַק פְּעֻלָּה שֶׁמְּבִיאָה תּוֹעֶלֶת לַקַּרְקַע נֶחְשֶׁבֶת חֲזָקָה שֶׁל קִנְיָן. לְמָשָׁל, אִם יֵשׁ חֶלְקַת אֲדָמָה שֶׁצּוֹמֵחַ בָּהּ דֶּקֶל וְהִגִּיעַ אָדָם וְקָצַץ עֲנָפִים מֵהַדֶּקֶל וְעַכְשָׁיו הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא עָשָׂה קִנְיַן חֲזָקָה וְהִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת אוֹתוֹ, הַדָּבָר תָּלוּי: אִם הוּא קָצַץ אֶת הָעֲנָפִים בְּצוּרָה שֶׁמּוֹעִילָה לִצְמִיחַת הַדֶּקֶל מַעֲשֵׂה הַקְּצִיצָה הוּא מַעֲשֵׂה חֲזָקָה, אֲבָל אִם הוּא הָיָה צָרִיךְ אֶת הָעֲנָפִים וְלָכֵן הוּא קָצַץ אוֹתָם אֵין הַדָּבָר נֶחְשָׁב חֲזָקָה.
אֵיךְ יוֹדְעִים מָה הַסִּבָּה שֶׁהוּא קָצַץ?
אִם הוּא קָצַץ עֲנָפִים בַּדֶּקֶל סָבִיב סָבִיב, בְּוַדַּאי הוּא הִתְכַּוֵּן לִגְזֹם אֶת הַדֶּקֶל וּלְהַשְׁבִּיחַ אוֹתוֹ, אֲבָל אִם הוּא קָצַץ עֲנָפִים רַק מִצַּד אֶחָד, בָּרוּר שֶׁהוּא נָטַל אוֹתָם רַק מִפְּנֵי שֶׁהָיָה זָקוּק לָעֲנָפִים.
