עָנְשָׁם שֶׁל אַנְשֵׁי שֶׁכֶם
הַהֲלָכָה הִיא שֶׁבֶּן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ, חַיָּב מִיתָה. בְּכָךְ חָמוּר דִּינָם שֶׁל בְּנֵי נֹחַ כִּי יְהוּדִי אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה עַל כֻּלָּן, לְמָשָׁל, יְהוּדִי שֶׁגָּזַל מִתְחַיֵּב לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אַךְ אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה. בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁיֵּשׁ אֲמוֹרָאִים שֶׁסָּבְרוּ, שֶׁגַּם בְּנֵי נֹחַ אֵינָם מִתְחַיְּבִים מִיתָה עַל שֶׁבַע הַמִּצְווֹת, אֶלָּא עַל חֶלְקָן בִּלְבַד.
מְעַנְיֵן לָדַעַת שֶׁהָרַמְבַּ"ם בהִלְכוֹת מְלָכִים כּוֹתֵב, שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי, בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, הָרְגוּ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי שְׁכֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם הָיוּ חַיָּבִים מִיתָה לְפִי הַדִּין, זאת מפני ששְׁכֶם חָטַף אֶת דִּינָה בַּת יַעֲקֹב, וּבְכָךְ הוּא עָבַר עַל אִסּוּר גָּזֵל וְהִתְחַיֵּב מִיתָה. כָּל תּוֹשָׁבֵי שְׁכֶם, שֶׁרָאוּ אֶת מַעֲשֵׂהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁפָּט בִּפְנֵי בֵּית דִּין, עָבְרוּ עַל מִצְוַת "דִּינִים", וּלְפִיכָךְ גַּם הֵם הִתְחַיְּבוּ מִיתָה.
